כתבה מקורית!האוסטרי האחר

 

מאת: גבי שטיינהרדט

 

מבוא

סקירה זו הינה חוות דעת אישית על האקדח ה-M-9 המעניין והייחודי של חברת שטייר האוסטרית, שהיא חברה מעניינת ומיוחדת בפני עצמה.  הסקירה כוללת מידע רב שהגיע ישירות מחברת שטייר באוסטריה, וכתובה בגוף ראשון כיוון שהיא מהווה את התרשמותי האישית.  כתבה זו כוללת דעות ועובדות גם יחדיו, ועל הקורא להשכיל ולהפריד ביניהן.

 

 

רקע והיסטוריה

Steyr AUGחברת שטייר הינה חברה אוסטרית ותיקה מאד שמאז ומעולם פיתחה ויצרה כלי ירייה חדשניים ואיכותיים.  החברה מגדירה עצמה כבין הראשונות בפיתוח וניצול חומרים פולימרים לבניית כלי ירייה ואכן שטייר עשתה שימוש רב וביססה כלי ירייה מתוצרתה על חומרים פולימרים, כבדוגמת רובה הסער AUG, רובה הצלפים SSP, ותת המקלע TMP.

שטייר מודה שהיא מנסה תמיד לבנות כלים לא קונבנציונאליים כגון רובה החיציםSteyr ACR או כלים בעלי מאפיינים ומנגנונים ייחודיים.

לשטייר היסטוריה ארוכה ומפוארת ביצור רובים וכלי נשק צבאיים, והיא אינה ידועה כחברה שעסקה באופן רציף בפיתוח ויצור אקדחים.  על מנת להעשיר ולהשלים את קווי המוצרים שלה, החזיקה שטייר באמתחתה דגם אחד או שניים של אקדחים מסוימים אולם אלו מעולם לא נחלו הצלחה מסחרית כיוון שהחברה לא השקיעה מספיק בניהולם או שיווקם.

Steyr GB

בשנת 1969 החליטה ממשלת אוסטריה לצייד את צבאה באקדח חדש שיחליף את אקדחי ה-FN בהם השתמש הצבא עד אז.  הממשלה פנתה אל חברת שטייר ובקשה ממנה לפתח אקדח צבאי חדש ומתקדם.  שטייר החלו בהליך מחקר ופיתוח שארך קרוב לשנים עשר שנה עד להשקה הרשמית של אקדח מתקדם ביותר שכונה Steyr GB.  משמעות ראשי התיבות GB הן Gas Break ואכן היה זה אקדח חצי-אוטומטי ייחודי, בעל מחסנית של 18 כדורים, שפעל באמצעות מנגנון רתיעה מעוכב גזים פשוט, חזק וגאוני.  מנגנון ה-GB הינו ללא בוכנה פנימית ולכן הוא נחשב לעדיף ומתקדם יותר מהמנגנון הקיים באקדח המתחרה לו, ה-HK P7.  למרות היות ה- Steyr GBאקדח מאד איכותי ומדויק, הוא כשל במבחני הצבא האוסטרי והאמריקאי שנערכו בתחילת שנות השמונים, בהם זכו גלוק וברטה בהתאמה.  העלבון והאכזבה היו כה גדולים עד ששטייר נמנעה מלנסות ולפתח אקדח אחר במשך קרוב לעשרים שנה.

אבי מור מוסיף: דגם GB שיצא לי לירות בו הרבה, בשני כלים כאלו, היה ענק, כבד, רגיש לסוגי תחמושת ובעיקר לא אמין.  הוא גם לא היה חזק באופן מיוחד מבחינה מכאנית ולכן הוא כשל כמעט בכל המבחנים שעשו לו.  גם הגרסה שיצאה לירי מעשי עם מפצה סטייה לא הייתה הצלחה גדולה ולכן האקדח מצא את מקומו כעוד קוריוז על מדפי ההיסטוריה באגף של אלו שרצו להיות משהו ולא הצליח להם כל כך...

 

אל התמונה נכנס וילהלם בוביץ (וקימות מספר גרסאות בנושא)...

בוביץ היה בעברו שוטר ובלש שעבד פרק זמן קצר בחברת גלוק לאחר פרישתו מהמשטרה האוסטרית.  במהלך עבודתו בגלוק הציע בוביץ שורה של שיפורים ופטנטים חדשים אשר כולם נדחו על ידי גסטון גלוק, מנהלה הראשי של חברת גלוק.  מאוכזב מגלוק עבר בוביץ בשנת 1997 לעבוד בחברת שטייר, ויחד עם מהנדס ראשי אחר בשם פרידריך אייגנר (עימו הייתה לי תכתובת דואר אלקטרוני קצרה ביותר) החלו השניים לפתח אקדח חדש עבור שטייר.  לאחר שנתיים וקצת של מחקר ופיתוח יצא לאור אקדח חדש מבית שטייר שכונה דגם M.  משמעות האות M היא Medium בכדי לציין שהאקדח בגודל בינוני.  בהתקשרותי עימה, נמנעה חברת שטייר באופן מוצהר להכחיש או לאשר כל מידע בנוגע לבוביץ.

לדברי אבי מור: בוביץ, היה סוכן מכס אוסטרי שעל פי דבריו "נמאס לו לסחוב אקדח כבד ולכן רצה לפתח אקדח מפלסטיק".  דווקא אנשי שטייר צוחקים על העובדה שלא היה לו ניסיון "קרבי" גדול מידי, אך ככל הנראה האהבה שלו לכלי נשק פיצתה על חוסר הניסיון הקרבי והוא אפיין אקדח מצוין.  לבוביץ יש גם כנראה את היכולת לריב עם חפצים דוממים וגם מערכות היחסים של גלוק וגם עם שטייר הסתיימו בסכסוך.  עד היום משווק בוביץ קת לשטייר שהוא פיתח, שיפור לקת שקיימת בקטלוג של שטייר.

 

 

תהליך הבדיקה

בחודש ספטמבר, 2003, לפני כחמישה חודשים, החלתי בתכתובת עם מפעל שטייר שבאוסטריה על מנת לקבל מהם כמה שיותר מידע לצורך הכנת סקירה זו.  למרות קשיים מסוימים בהתקשרות הצלחתי עם הזמן לקבל מידע ממהנדסים ומעצבים אשר עבדו ישירות על פיתוח אקדח האקדח ה-M-9 והיורש שלו, אקדח ה-A-1.  לאחר קריאת מידע גלוי על האקדח ומעט הכוונה ממהנדסי שטייר ביצעתי שני מטווחים בהם יריתי סך כולל של 150 כדורים.  עם סיום המטווחים נטלתי רשמי והפניתי לחברת שטייר מסמך בן 28 שאלות ובקשות למידע.

 

 

מבנה ומאפיינים

ציין תחמיש וכוונותבמבט ראשון נראה אקדח ה-M-9 כעוד אקדח פולימרי אולם בחינה מעמיקה יותר מבהירה מיד כי האקדח מאופיין בתכונות מעניינות המבדילות אותו מאקדחים אחרים בקטגוריה שלו.   בכל חלקי הכלי ניכרת מחשבה רבה בנושא הנדסת אנוש.  ניכר גם כי מספר מאפייני האקדח שונים מהותית מהמקובל כיום ובראש ובראשונה נושא האקדח כוונות אחורית דמוית טרפז, וכוונת קדמית משולשת.  ישור כוונות נותן מראה של מעיין פירמידה קטנה. 

לאקדח ניצרה ייחודית שדריכתה נעשית ע"י משיכת שני לחיצים קטנים (הנמצאים מעל שמורת ההדק בשני צידי האקדח) כלפי מטה, ושחרורה מבוצע באמצעות לחיצה עם אצבע ההדק על כפתור גדול שנמצא בתוך שמורת ההדק.  שמורת ההדק עצמה מעוגלת ורחבה על מנת לאפשר ירי נוח עם כפפות.

 

עיצוב האקדח מצביע על כך שמהנדסי שטייר נתנו דעתם לגורם האנושי ובמיוחד דאגו לכך שידית האחיזה תהייה נוחה ביותר למשתמש בעת ירי ובעת הצבעה.  הידית משוכה לאחור בזוית 110 מעלות ויש בה בליטות ושקעים הגורמים לאצבעות ושקעי היד ללפות אותה בטבעיות.  מאמץ רב הושקע בהנמכת ציר הקנה כך שימצא כמה שאפשר מול ידו של היורה, ובכך תופחת קפיצת הלוע בעת הירי – דבר התורם לירי רציף.

 

בוביץ ואייגנר תכננו במקור את האקדח לקליבר 0.40 S&W.  האקדח לא עבר שינויי התאמה בגודלו עבור קליברים אחרים ולכן האקדח כה מחוזק, מעובה ובעל נעילה חזקה ביותר, יותר מהנדרש עבור קליבר 9 מ"מ.  בית הבליעה של השטייר M-9 סוגר באופן מלא על התרמיל ומערכת הנעילה החזקה ועיבוי המחלק והקנה מאפשרים לירות תחמושת +P וגם +P+ בקליבר 9 מ"מ. את האישור לכך קיבלתי מהמעצב (Designer) שעיצב את היורש ל-M9 שנקרא A1. שם המעצב הינו אלמר בילגרי והוא וידא את התשובה עם פרידריך איינגר.

 

בוביץ ואייגנר גם השקיעו זמן רב ביותר בהבטחת הזנה אמינה ככל הניתן וזאת הם עשו על ידי מציאת השיפוע הטוב ביותר עבור טס ההזנה, אפיון טס הזנה רחב ומלוטש, וביצוע בדיקות רבות למציאת המיקום האופטימאלי של המחסנית ביחס לקנה.  האקדח עובר טיפול טניפר, כדוגמת אקדחי גלוק, עם גימור תחמוצת שחור בגוון עמום.

 

 

רשמים מהמטווח

Steyr M9כפי שתיארתי קודם, אחיזת האקדח הינה מאד נוחה בעת ירי ולכלי יכולת ההצבעה מרשימה ביותר.  עובי ידית האחיזה וזווית ההטיה שלה נמדדו וחושבו בקפידה להיות בזוית 110 מעלות, לאחר השראה שבוביץ קיבל מהתבוננות באקדח הלוגר 08.  החומר הפולימרי ממנו עשויה הידית נבחר בקפידה לאחר סדרת ניסויים בה נמצאה הנוסחה המבוקשת שהקנתה לחומר את מידת הקשיחות, אלסטיות ועמידות הרצויה.

אקדח השטייר מדויק ביותר ולמרות שהכוונות קצת מוזרות ודורשות הסתגלות, ניתן די מהר לכוון עימם ולפגוע במטרות בטווחים שונים.  קפיצת הלוע אינה מורגשת יותר מדי.  החשש שלי שקשה לעיתים ליצור ישור כוונות נאות כי קשה לעין לקלוט את חודה של הכוונת הקדמית, התממש בפועל ואף אושר על ידי מהנדסי שטייר.  כיוון שלכוונת הקדמית חוד צר, תהיה ליורה נטייה להעלות את הכוונת הקדמית קצת יותר למעלה כי במרכז היא עבה יותר וניתן לראותה יותר טוב. התוצאה היא שמרבית הפגיעות יהיו מעל נקודת המכוון, במיוחד תחת ירי מהיר או בעת ירי דרך הכוונות תחת לחץ.  שטייר אומרים שהכוונות המשולשות מספקות יכולת מכוון ודיוק מהטובים ביותר שניתן להשיג עם אמצעי מכוון כזה, וכיוון שמימוש תמונת כוונות הוא עניין אישי לחלוטין אזי יש בנמצא יורים המסתדרים עם כוונות אלו ללא בעיות.  בדגם שאני בדקתי בארה"ב, הכוונות המשולשות היו העשויות מתכת (בניגוד לכוונות של גלוק העשויות מפלסטיק) וניתן להחליפן בכוונות מרובעות רגילות וגם כוונות לילה, אך המחירים גבוהים ונעים סביב $200 בארה"ב.  נאמר לי כי ישנם דגמי שטייר עם כוונות מפלסטיק.  לשטייר יש אביזרים שונים עבור האקדח אולם אין מבחר גדול ולדעתי זה בגלל אופי החברה כפי שיתברר בהמשך.

 

 

Luger 08אחד הדברים שלא נוח לי במרבית האקדחים הפולימרים הנפוצים כיום הוא שהמחלק עבה למדי ובעל זוויות ישרות המקנות לו מראה "מרובע".   ל-M-9 מחלק "מרובע" ועבה מדי לטעמי אך הדבר לא מפריע יתר על המידה ודריכת האקדח הייתה נוחה וקלה.  למרות שפסי הדריכה על המחלק מרוחקים זה מזה עדיין יש מספיק חספוס על מנת לאפשר ליורה לדרוך את האקדח בכל האופנים, בלי כל בעיות.  אגב, הסיבה למחלקים "מרובעים" היא שקל יותר ליצרם ואין להם יתרונות חוזק או תפקוד, כגון לשם שליפה מנרתיק.

הדק ונצרה

ניצרת האקדח בעייתית במספר מובנים.  על מנת להעביר את האקדח למצב נצור, מחייבת הנצרה פעולה עם שתי ידיים וזהו חסרון מסוים אם יד אחת אינה פנויה.  שחרור הנצרה מבוצע באמצעות לחיצה עם אצבע ההדק על כפתור גדול שנמצא בתוך שמורת ההדק, ועצם הכנסת אצבע כה סמוך להדק מעלה את הסיכון לפליטת כדור.  כמו כן, מיקום כפתור הנצרה בתוך שמורת ההדק גורם ליורה להפר חלקית את הכלל השני של ה-NRA לבטיחות בכלי ירייה והוא: האצבע תמיד מחוץ לשמורת הדק, עד לרגע הירי.

 

מאידך ברור לי כי מיקום שחרור הנצרה ב-M-9 מאפשר ליורה כניסה מהירה יותר וטבעית לירי מבלי לשנות את אחיזתו באקדח, בניגוד לאקדחי 1911 (לדוגמה) שהם בעלי ניצרה מנופית (ליד הפטיש) הדורשת הרפית אחיזה ותפעול הנצרה עם האגודל.  יתרון נוסף למערך הנצרה מהסוג המותקן ב-M-9 הוא בכך שהינו דו-צדדי ונוח לפעולה ליורים ימניים ושמאליים.  בכל מקרה, בדגם A-1 החדש המחליף את ה-M-9 ישנה אפשרות לקבל את האקדח ללא נצרה הזו.  כמו כן וכמתבקש באקדחים ברמה כזו, קיימת אבטחת נוקר המונעת פליטת כדור אם האקדח נופל על הקרקע.

 

האקדח בכללותו דיי דו-צדדי ושני יורים שמאלים אמרו לי כי אין להם כל בעיה לירות ולתפעל את האקדח מיומנות ביד שמאל.  דו-צדדיות חשובה עבור כל היורים כי תמיד יתכנו מצבים, ולא רק בתחרויות, בהם היורה יצטרך להחליף יד ולירות ביד החלשה.   נקודה מעניינת היא שניתן לדרוך את המחלק בזמן שהאקדח נצור, וזאת בניגוד, לדוגמא, לכלים מדגם 1911 אשר הפעלת הנצרה מונעת דריכת המחלק.  מאידך, תכונה זו מאפשר לפרוק את האקדח כשהוא טעון ונצור, דבר שלא ניתן לעשות באקדחים מסוג 1911.

בכל אופן ברור כי בגלל תכונותיו הייחודיות דורש האקדח תקופת הסתגלות ואימון על מנת להקנות ליורה דפוסי התנהגות בטוחים.

 

מנוף הדקסחיטת ההדק הייתה סבירה ביותר.  לא ציפיתי להרבה אולם הופתעתי לטובה ממהלך הדק קצר ביותר ונקודת שבירה די קצרה.  על ההדק עצמו יש מנוף קטן בסגנון גלוק אשר יש קודם ללחוץ עליו על מנת להביא לתזוזת ההדק ולבצע ירי.  אינני רואה טעם במנוף זה.  לדעתי הוא שם מטעמי תחרות עם גלוק ובכדי להוסיף עוד נדבך לרשימת האבטחות השונות של האקדח ובכך ליצור יתרון שיווקי מסוים עבור שווקים רגישים כמו ארה"ב.  בכל מקרה, מנוף ההדק בשטייר עבה ומוצק, כאילו היה הדק קטן בפני עצמו, וזה תורם לנוחות בלחיצה.

משקל הלחיצה על ההדק הינו קבוע ונקבע על ידי המפעל.  אין אפשרות וגם אין אישור משטייר להחליף חלקים במנגנון ההדק על מנת לשנות את משקל הלחיצה.  בדגמים הראשונים היה משקל הלחיצה כבד למדי ובסדר גודל של ארבעה קילוגרם, אולם משנת 2000 הותקן הדק חדש בעל משקל לחיצה של שני קילוגרם לערך.

 

מנעולכאמור, האקדח מגיע עם אבטחות וציינים שונים כגון מנעול עם מפתח בגוף האקדח (כנראה שוב בגלל ארה"ב המשופעת בעורכי דין הששים לתבוע חברות), וציין תחמיש בבית הבליעה בדמות פין קטן ובולט בגב המחלק. קיימים שני סוגי מנעולים הניתנים להזמנה עם האקדח והם שונים בסוג המפתח שלהם: מפתח אזיקים תקני עבור כוחות משטרה ומפתח דו-פיני לאזרחים.  אבי מור מוסיף: ריבוי אמצעי האבטחה בכל אקדח שמיוצר מחוץ לגבולות ארה"ב בא על מנת לזכות בציוני בטיחות גבוהים על פי מדדי ה-BATF.  גם העובדה שיש שקעים לאגודלים בכל אקדחי הפלסטיק, על הקת, באה על מנת להכניס את האקדח לקטגוריה של אקדח תחרותי ולהקל את קבלת היתרי היבוא מאותו גוף.  כך גם הכוונות המתכווננות שבאות על חלק מאקדחי הגלוק – זה על מנת לפצות על מידות המינימום הנדרשות לאקדחים מיובאים וגם על מנת להפוך אותם לאקדחי תחרות.

 

פירוק האקדח נעשה באמצעות סיבוב מנוף קטן בצד ימין של גוף האקדח.  הפירוק פשוט ביותר ומהיר.

הפלטת תרמילים נעשתה היטב והצידה.  יריתי גם באקדח בזויות שונות כנגד כוח המשיכה, כגון בהיפוך או על צידו ולא היו כל בעיות במחזור הירי.  ראה כתבה על מנגנונים ומחזור ירי.

 

נעילת המחלק באקדח מרשימה ביותר – חזקה ומלאה.  האקדח ירה אך ורק כאשר המחלק נמצא במצב נעול מלא, דבר המבטיח הצתת תחמיש כאשר הוא כולו בתוך בית הבליעה.

לכל אקדחי השטייר בקליברים השונים יש קנה עם בית בליעה מעובה בעל תמיכה מלאה בכל דפנות התרמיל (Fully supported chamber).  כלומר, התרמיל נבלע כולו על ידי בית הבליעה וכך יש אפשרות בטוחה לירות תחמישים בלחץ גבוה מבלי לחשוש מקריעת התרמיל.  לדברי שטייר, האקדח מסוגל לירות כל סוג תחמושת 9 מ"מ מכל יצרן.  כמו כן, כל אקדח נבדק עם שני תחמישי לחץ גבוה (Proof Load) לפני צאתו מן המפעל ועד היום לא היו כל בעיות.  ראה כתבה על סימוני תקינה.

 

Steyr A1בניגוד לרושם הראשוני ובניגוד לגלוק, השטייר הינו אקדח מתכתי, בעל מסגרת מתכתית מלאה אשר ציפו אותה בפלסטיק.  תכונה זו תורמת לשרידות ועמידות הכלי, ועוזרת למניעת פיתול מסגרת האקדח בעת הירי. מסגרת מתכתית גם מספקת אמינות גבוהה בקליטת ופליטת מחסניות.  גם פה מהנדסי שטייר לא חסכו ומחסניות האקדח עשויות מתכת, מתוצרת חברת מק-גאר האיטלקית ובאיכות גבוהה.  תפס שחרור המחסנית ממוקם היטב ופועל כיאות בכל פעם.  המחסניות נופלות חופשי בעת שחרור.

 

קנה האקדח אינו מצופה כרום ואינו פוליגוני.  זו הייתה החלטה של בוביץ שהקנה יהיה בעל סלילים רגילים בכדי לאפשר ירי קליעי עופרת וכי לדעתו קנה כזה הינו מדויק יותר מקנה עם סלילים פוליגונים.  המהנדס השני, אייגנר, הסכים עם כך כיוון שלדעתו אין לחברת שטייר מספיק ידע או יתרון טכנולוגי בביצוע סלילים פוליגונים בעוד שיש לחברה ידע עצום בסלילים רגילים, בהתבסס על הידע שנצבר ביצור קנים לרובי צלפים.  אכן אקדח השטייר מאד מדויק.

 

הניסיון של שטייר להכניס סטנדרט חדש של מסילת אביזרים על גביי ה-M-9 נכשל כמובן שכן כל האמצעים היום בעולם מבוססים על מסילת פיקטיני סטנדרטית וכך גם הדגם החדש שלהם, ה-A1.  מחברת שטייר נמסר לי כי אקדחי M9 עומדים במבחני ירי ושרידות כגון מבחן משטרת Munster, אולם לא הצלחתי לקבל מידע מה כולל מבחן זה.

 

כצפוי, לא נתקלתי בכל בעיה בעת הירי והתרשמותי היא שהאקדח אמין ביותר.

 

 

סיכום ומסקנות

אקדח ה-M-9 הינו כלי ירייה מצוין, איכותי, אמין ועם תכונות ייחודיות; אולם הוא איחר את המועד למרות יתרונות מסוימים לכאורה על אקדח גלוק שכבש את השוק.  כעת כבר מאוחר מדי לנסות להוביל ולהתחרות בגלוק ובמערכת השיווק וההפצה המוצלחת ביותר שלהם. 

 

מסקנתי העיקרית מהכנת כתבה זו היא כי הבעיה עם אקדח ה-M-9 אינו האקדח עצמו כי אם חברת שטייר...

שטייר היא חברה ותיקה ביותר עם מוניטין רב, מוצרים איכותיים ביותר וכפי הנראה מונעת מכוח הטכנולוגיה שלה ומהנדסיה.  שטייר מקדישה את מירב מאמציה לפיתוח מוצרים טובים וחדשניים אולם התנסותי עימם משאירה רצון עז ביותר לשיפור בכל הקשור לשיווק ולתקשורת עם לקוחות.  שלושה מתוך שמונה איש בשטייר עימם הייתי בקשר, עזבו את החברה בחצי שנה האחרונה.  בכל התכתובת עם אנשי שטייר מכל הדרגים: שיווק, הנדסה ומכירות; חשתי מידה מסוימת של יהירות וחוסר אכפתיות.  שטייר אף החליפה את נציגותה בארה"ב מספר פעמים תוך שנים ספורות, ולמותר לציין כי הצרכן האמריקאי שנמצא בשוק כלי הירייה הגדול בעולם אוהב יציבות ושרות קבוע.  שטייר גם לא עושה מספיק על מנת ליצור שותפויות עם יצרני אביזרים שונים ולכן יש מעט אבזור עבור האקדח.

 

במשך חמישה חודשים שלחתי הרבה מאד שאלות לשטייר אולם התשובות שנתקבלו היו לרוב לא מספקות, הגיעו לעיתים באיחור של מספר שבועות ובמקרים מסוימים כלל לא ניתנו.  אוכל לסכם את כל ההתקשרות עם שטייר כמאכזבת ביותר וחבל שכך כי עם שיווק נכון אקדח נהדר זה היה יכול להגיע רחוק מאד.

 

 

בתודה,

--גבי

 

הערות ותגובות

לוגו של שטייר

 

http://www.steyr-mannlicher.com

 

Home


מסמך זה מוצג כמות שהוא ללא ערבות או אחריות, מפורשת או משתמעת, בהתייחס למידע הכלול בו.  המחבר/ים מסיר/ים כל אחריות, משתמעת או אחרת, מכל אדם המעוניין על דעת עצמו לפעול או להסתמך על תוכן מסמך זה.


כל הזכויות שמורות © 2004