כתבה מקורית!המלאכיות של צ'רלי

 

מאת: גבי שטיינהרדט

 

מבוא ורקע

למרות הכותרת הקלילה, סקירה זו עוסקת בנושא הרציני של בטיחות בכלי ירייה והקשר אל סדרת הטלוויזיה הידועה יתברר בהמשך.  התכונות הנדרשות מכל אדם בעת התעסקות בטוחה עם כלי ירייה, דומות לאלו הנדרשות ממנו בעת תפעול רכב או כל כלי עבודה חשמלי.  תכונות אלו כוללות מיומנות תפעול, ידע וגישה נבונה בכל עת.  מטרת כתבה זו הינה להקנות ליורה ידע וכלים על מנת להבין היטב את כללי הבטיחות בכלי ירייה ומשמעותם.  תוצר ההבנה יהיה שמירה על הכללים ויישומם בעתיד.

 

 

המלאכיות של צ'רלי

בשנת 1976 שודרה בארה"ב התוכנית הראשונה בסדרת טלוויזיה חדשה בשם המלאכיות של צ'רלי.  התוכנית עסקה בשלוש בלשיות פרטיות נאות אשר פתרו תעלומות שונות עבור לקוחות עשירים וכמובן לחמו בפשע.  הפופולאריות הגואה של המלאכיות של צ'רליהסדרה הביאה לאחוזי צפייה ניכרים ולקהל אוהדים ואוהדות רב שחיקו את כוכבות הסדרה בהיבטים רבים, החל מתסרוקות וביגוד; וכלה במכוניות.

אחד המאפיינים הבולטים בסדרה היה שכמעט בכל תוכנית שבועית ששודרה, הבלשיות נשאו אקדחים וגם שלפו אותם.  מצד אחד הייתה לסדרה זו השפעה עצומה על שבירת מיתוסים ופחדים אצל נשים והן החלו לגלות עניין בעולם כלי הירייה.  הסדרה תרמה להמשך מהפכת המינים ושחרור האישה של שנות השישים בכך שפרצה את המיתוס שאקדחים אינם רק לגברים אלא גם לנשים.

אולם, דפוסי ההתנהגות הגרועים של הדמויות בכל מה שקשור לבטיחות בכלי ירייה עברו אל הצופים והציבור הרחב אימץ והטמיע אותם.  הדמויות הפרו את כללי הבטיחות באופן קבוע ע"י הנחת האצבע על ההדק בכל מצב, וכיוון האקדח לעבר הסובבים אותן ללא קשר לתפקידם בעלילה.  מצב זה נוצר עקב חוסר מודעות המפיקים לנושא הבטיחות והעדר הדרכה נאותה לשחקניות הסדרה.

כה רבה הייתה השפעת התוכנית על הקניית דפוסי התנהגות מסוכנים שברבות הימים טבעה קהילת היורים מושג מבודח הנקרא "תנוחת סברינה", על שם אחת מדמויות הסדרה שהייתה נושאת את האקדח עם הקנה כלפי מעלה ואצבע על ההדק.

המלאכיות של צ'רלי הייתה בין הסדרות הראשונות והידועה בהן שהשפיעה על הקניית דפוסי התנהגות שגויים בכל הקשור לבטיחות בכלי ירייה, למרות שלא הייתה הסדרה היחידה שחטאה בכך.

 

 

חוקי בטיחות

הבטיחות היא הערך הראשון והחשוב ביותר כאשר אנו עוסקים בכלי ירייה מכל סוג שהוא.  מעצם תפקודם, ייעודם או הגדרתם, כלי ירייה מסוגלים להסב פציעות קשות ואף לגרום למוות; ולכן אנו מאד מעוניינים להימנע מכל תאונת כלי ירייה בגלל ההשלכות הכלכליות, רפואיות, משפטיות ורגשיות מרחיקות הלכת שנוצרות בעקבות תאונת כלי ירייה.

 

הקשר בין סדרות הטלוויזיה ותאונות הכלי ירייה החל להיות ברור לאנשים רבים בתחילת שנות השמונים.  על מנת לקדם את נושא הבטיחות ולהקנות לציבור אוחזי הכלי ירייה בארה"ב דפוסי התנהגות נכונים שימנעו תאונות כלי ירייה, פיתח ארגון הרובאים האמריקאי (NRA) קורסי לימוד שונים אשר בכל אחד מהם לומדים החניכים שלשה כללי יסוד לבטיחות בכלי ירייה.  הכללים מנוסחים בגישה חיובית ולא על דרך השלילה על מנת שקל יהיה לזכור ולאמץ אותם.  שלשת הכללים הם:

 

חוקי בטיחות1. תמיד הפנה את הקנה לכיוון בטוח.

2. האצבע תמיד מחוץ לשמורת ההדק, עד לרגע הירי.

3. כלי הירייה תמיד לא טעון, עד לעת השימוש.

 

באמצעות כללים אלו קל מאד לנתח ולהבין תאונות כלי ירייה כפי שיובהר בהמשך.

את הכללים עצמם אפשר לנתח על מנת להבהירם.  לגביי הכלל הראשון נשאלת השאלה: מהו כיוון בטוח?  ההגדרה של כיוון בטוח היא שבמקרה ונורית ירייה, אף אדם או בעל חי לא יפגע, יגרם נזק מינימאלי לרכוש ואם אפשר אז שהקליע ייעצר ולא ימשיך במעופו.

לפיכך היכן הוא כיוון בטוח? האם למעלה או למטה? לצדדים?  יתכן ולמטה זה לא יהיה כיוון בטוח אם יש רצפת בטון וקיים סיכוי לנתזים.  מאידך הפנית הלוע כלפי מעלה יכולה להיות שגויה במקרה שאוחז בכלי הירייה מוקף באנשים גבוהים ממנו בהרבה, וידוע שהקליעים שנורים לשמים נופלים חזרה אל הקרקע.  יתכנו גם מצבים בהם לא יהיה כיוון בטוח בכלל.  התשובה היא שכיוון בטוח הינו גורם מצבי בהתאם לנסיבות המקום ועל האוחז בכלי ירייה להחליט כיצד לפעול לפי שיקול דעתו על מנת שההגדרה של כיוון בטוח תישמר.

 

הכלל השני ברור והגיוני כי אין כל סיבה לשים את האצבע על ההדק אם לא מתכוונים לירות.  הסיבה לקיומו של כלל זה נעוצה בעובדה שבעת מעידה או בהלה מסוגלים שרירי האצבעות להתכווץ רפלקסיבית בכוח של מעל לחמישה קילוגרם בעוד שהכוח הממוצע הנדרש להפעיל הדק אקדח (לדוגמה) שקול לשניים עד ארבעה קילוגרם.  במידה והאצבע נמצאת על ההדק, התוצאה תהיה ברוב המקרים פליטת כדור לא רצונית.  לפיכך, יש תמיד להחזיק את האצבע מחוץ לשמורת ההדק עד לרגע הירי.  האצבע צריכה כל הזמן להיות מונחת על גוף כלי הירייה ומעל לשמורת ההדק, עד לרגע הירי.  ראה תמונה.

 

הכלל השלישי עוסק בכך שכלי הירייה תמיד לא טעון עד עת השימוש.  שוב נשאלת השאלה: מה ההגדרה של כלי ירייה טעון?  האם הכוונה לתחמיש בבית הבליעה? אולי הכוונה להכנסת ונעילת מחסנית אל תוך גוף כלי הירייה? ומה עם הכנסת מחסנית לתוך גוף כלי הירייה אך ללא נעילתה?

לשם בטיחות, הגדרה המקובלת לכלי ירייה טעון היא פשוטה ומעניינת.  כלי ירייה נחשב טעון אם התחמושת נעה עם הכלי ירייה כאשר אוחזים בכלי הירייה ומרימים אותו.  המטרה בהגדרה זו היא להפריד פיזית באופן מוחלט בין כלי הירייה והתחמושת.

לעיתים קשה לדעת מהתבוננות בלבד אם כלי ירייה טעון או לאו, אולם אנו יודעים כי הכלי ירייה לא מסוגל לירות אם מנגנון הירי (Action) של הכלי ירייה נמצא במצב פליטת תרמיל (מצב "פתוח").  דבר זה נכון לגביי מחלק אקדח נעול לאחור, תוף אקדח תופי מוסט הצידה, בריח רובה משוך לאחור וכדומה'.  לפיכך, עלינו לשמור על כלי הירייה במצב "פתוח" בכל עת בה אנו מעוניינים להיות בטוחים שהכלי אינו יכול לירות.  ראה תמונה.

 

בפועל אנו במודע לא מפעילים כללים שונים אבל אנו נשמרים להקפיד על קיום הכללים האחרים.  נשיאת אקדח עם מחסנית מלאה בכדורים מקיימת את הכלל השלישי אם אנו ב"עת שימוש" אבל אנו נזהרים לשמור על הכלל הראשון והשני.  במטווח אנו מקיימים את הכללים השני והשלישי ע"י זה שאנו אוחזים בכלי ירייה טעון ושמים את האצבע על ההדק כיוון שהם מרשים לנו לעשות זאת על פי ההתניה שבהם, אולם אנו תמיד שומרים על הכלל הראשון והוא הפנית הכלי לכיוון בטוח, קרי חומת מפגע.

המסקנה היא ששמירה על לפחות אחד מכללים אלו יכולה בדרך כלל למנוע תאונת כלי ירייה.

 

 

סקירת תקריות כלי ירייה

השימוש במונח "תאונת כלי ירייה" (Gun Accident) הינו שגוי במרבית המקרים כיוון שמהמילה "תאונה" משתמע כי ההתרחשות הייתה בלתי צפויה, אולי אקראית, אשר לא ניתן היה לחזות אותה ואולי גם לא ניתן היה למנוע אותה.  המילה "תאונה" אף כוללת בתוכה רמה מסוימת של סלחנות כי היא אינה מעידה על כוונה תחילה.  כיום ברור לחלוטין כי המשמעויות האלו אינן נכונות ואולי אף מאפשרות לגיטימציה לאשר ארע.  לפיכך המונח "תאונת כלי ירייה" פינה את מקומו בשנים האחרונות למונח יותר הגיוני והוא "תקרית כלי ירייה" (Gun Incident).

 

תקריות כלי ירייה נגרמות בגלל אחד משני הגורמים הבאים: בורות – אי ידיעת חוקי הבטיחות, חוסר זהירות – ידיעת חוקי הבטיחות אך אי יישומם.

 

להלן תיאור מספר תקריות כלי ירייה מייצגות בצרוף ניתוח קצר:

· בעת הצגת אקדח קולט 45. לחבר, העביר היורה את מנוף הנצרה למצב נצור וחזרה למצב לא נצור.  תוך כדי ביצוע הפעולה נורתה ירייה שהרגה את החבר.  הכלי ירייה היה פגום ולמרות שהכלל השני (אצבע) נשמר, היורה לא הקפיד על הכלל הראשון (כיוון בטוח) והשלישי (כלי ירייה טעון).

 

· במסגרת תרגיל אימונים בחשכה שביצעה משטרת לאס ואגס, נדרשו שוטרים לירות באקדחיהם ממצב עמידה, לרדת לכריעה, להחליף מחסנית ולהמשיך לירות.  האורות כובו, התרגיל בוצע וכאשר הודלקו האורות נמצאה שוטרת שכובה מתה על קו היורים.  תחקיר הראה כי בעת הירידה למצב כריעה הניחה השוטרת את מרפק היד האוחזת באקדח הברטה שלה על בירכה ופלטה כדור אל תוך ראשה.  במקרה זה הייתה הפרה ברורה של הכלל הראשון (כיוון בטוח) והכלל השני (אצבע).

 

· שני נערים ירו ברובה זעיר בקליבר 22. על פירות תלויים מעץ.  אחד הקליעים החטיא את מטרתו, עף מרחק של קילומטר ופגעה בגבה של אישה שטיילה עם כלבה בפארק מקומי.  מקרה זה מדגים הפרה של הכלל הראשון (כיוון בטוח).

 

· צייד צבאים אמריקאי טיפס על עץ על מנת לארוב לצבאים.  לאחר שהתיישב בין הענפים, החל הצייד למשוך אליו באמצעות חבל את רובהו אותו השאיר על הקרקע.  הרובה נשמט מהחבל, נחבט בקרקע ופלט כדור שפגע לצייד בראשו והרגו.  ציידים אחרים מצאו אותו ישוב מת בין הענפים.  מקרה זה שוב מדגים הפרת הכלל הראשון (כיוון בטוח) והשלישי (כלי ירייה טעון).

 

· בעת אימון ירי מעשי פלט יורה, בעת שליפת אקדחו, כדור אל רגלו.  התוצאה הייתה קטיעת שתי בהונות.  בקורס ירי מעשי אחר פלט חניך, לאחר שליפה, כדור אל כף ידו התומכת.  בשני מקרים אלו הייתה הפרה של הכלל הראשון (כיוון בטוח) והכלל השני (אצבע).

 

 

סיכום

כמעט את כל "תקריות הכלי ירייה" ניתן למנוע, למעט מקרים קיצוניים ביותר הקשורים לנסיבות כוח עליון.  באמצעות כללי הבטיחות שהוצגו בסקירה זו יכול הקורא לנתח בקלות ולהבין את הסיבות והרקע ל"תקריות כלי ירייה" שונות אשר לצערנו מופיעות בעיתונים מדי פעם.  הקפדה מתמדת על שלשת כללי הבטיחות, ובמיוחד על הכלל הראשון תמנע כל תקרית כלי ירייה.  אנא היזהרו וזכרו כי הבטיחות קודמת לכל.

 

הערות ותגובות

המלאכיות של צ'רלי

 

Home


מסמך זה מוצג כמות שהוא ללא ערבות או אחריות, מפורשת או משתמעת, בהתייחס למידע הכלול בו.  המחבר/ים מסיר/ים כל אחריות, משתמעת או אחרת, מכל אדם המעוניין על דעת עצמו לפעול או להסתמך על תוכן מסמך זה.


כל הזכויות שמורות © 2003