כתבה מקורית!פסגת התבור

 

 

הדרישות הבסיסיות של צה"ל ממפתחי סידרת רובה הסער הישראלי תבור, היו ליצור רובה קצר וקל, בעל דיוק משופר בהשוואה לסדרת M16, שישפר את שרידות הלוחם בשדה הקרב על ידי מענה למתאר לחימה יום ולילה רציף וללא צורך באיפוס כוונות.

 

 

 

כתב וצילם: אבי מור

 

מבוא

כאשר צה"ל פנה לשיתוף פעולה עם תע"ש (התעשייה הצבאית) לפיתוח רובה סער חדש, הוא עשה זאת על בסיס שלוש התניות מראש:

1. הוא לא מתחייב לקנות את הרובה החדש.

2. אם הרובה החדש יהווה קפיצת מדרגה מול ה-M16, ישקול צה"ל אם לקיים את ההצטיידות.  אם אכן יוחלט על הצטיידות, היא תהייה ברובה מכספי סיוע, על כל המשתמע מכך (הקמת מפעל בארה"ב וכדומה).

3. צה"ל לא מתחייב על כמויות.

 

 

שיתוף הפעולה בין צה"ל לתע"ש בפרויקט זה הסתכם בכך שצה"ל הקצה לתע"ש שני קצינים (במימון של תע"ש) שילוו את הפרויקט במהלך שלוש שנים – קצין אחד מחיל החימוש והשני ממפקדת זרועות היבשה (לשעבר מפח"ש = מפקדת חילות השדה).  תפקידם של השניים הוא לאפיין ולהגדיר, בשיתוף עם זלמן שבס, ראש צוות הפיתוח בתע"ש, את הדרישות המבצעיות והתחזקויות של הנשק.  השלב הראשון היה ניסוי הנדסת האנוש ולאחריו ניסוי השוואתי בקורס מ"כים במשך שלושה חודשים.  שתי מחלקות צוידו ברובי תבור מסוגים 'רגיל', 'מפקדים', 'קלעים', בעוד חיילים אחרים נשארו עם רובי ה-M16 שלהם.  עם הפקת הלקחים משלב א' של הניסוי, שהסתיים לא מכבר, יחל בקרוב השלב הבא והוא מסירת הנשק משופר לניסוי ביחידות מבצעיות.  מפרט זלמן שבס, מהנדס וראש צוות הפיתוח של התבור:

"הצורך ברובה חדש לצה"ל אובחן כבר בשנת 1993.  תע"ש, הרואה את עצמה כבית יוצר לכלי נשק חדשים לצה"ל ולאחר מכן לחילות אחרים, קיוותה לזכות בכל שיתוף הפעולה הנדרש מצה"ל כדי לעצב ולייצר את הרובה כך שיהיה קרוב ככל האפשר להגשמת החלומות של הצבא....".

 

 

קצר וקל

הדרישות הבסיסיות של צה"ל מהרובה החדש היה שיהיה קצר וקל – דהיינו: קטן יחסית ומידת הדיוק שלו לא תיפול מדגם קלעי סער המשתמשים כיום ברובי M16 A3.  בנוסף אמור היה התכנון לתת מענה לכל הפגמים והמצוקות שנאספו במשך השנים בשטח, ואצל המתכננים.

 

Tavor rifleכמובן שבאוויר ריחפה השאלה: איזה מסר חדש אמור להביא הרובה ומדוע בכלל צריך לפתח רובה נוסף לאלה שכבר קיימים בעולם, כשבסך הכול מדובר ברובה קליעי ולא ברובה לייזר חללי? משחזר שבס.  לבסוף סוכם כי מה שבאמת חסר הוא שיפור הממשק שבין הרובה לחייל וזאת משום שמחקרים הוכיחו שהגורם הראשי לאי-פגיעה במטרה הוא ליקויים בהנדסת האנוש של הרובה.  אם בידי החייל יהיה כלי נשק נוח להפעלה שניתן להגיע אתו במהירות למצב נוח לירי – יגדלו סיכוייו לפגוע, במיוחד בתנאים של עייפות קרב.  עקב כך תגדל שרידות הלוחם.  סוכם שלא לפתח תחמושת חדשה וכמו כן סוכם להשתמש במחסנית של M16, אך לגבי ההחלטה השנייה שבס לא משוכנע שזו החלטה נכונה.

 

היה ברור לכולם שכדי להגיע לרובה קצר, קל ומדויק, יש לייצר רובה בסגנון Bullpup (מיבנה תכנון נשק בה המחסנית ומנגנון הירי נמצאים מאחורי ההדק, ולא מלפניו) באורך כללי של 72 ס"מ, כשהקנה הוא באורך 46 ס"מ (בדגם הרגיל), כמו זה של רובה הגליל או מקלעון הנגב.  קונפיגורציה כזאת נותנת דיוק סביר בטווחים של 500-300 מטרים.

 

הדרישה הייתה גם לתאום את משקלו של ה-M16 הקצר, השוקל לפי הספר הוא 2.5 ק"ג, אך בפועל משקלו 2.7 ק"ג.  אולם עד היום לא ידועה לנו מהי ההגדרה לדיוק סביר.  דרישה זו מצריכה שימוש בחומרים בעלי יחס משקל/חוזק גבוה מאד.  חלקים כמו הקנה והבריח, חייבים להיות עשויים מפלדות חזקות, בגלל העומסים הגדולים המופעלים עליהם.  כל שאר החלקים יכולים להיות עשויים אלומיניום והמעטפת מחומרים מרוכבים.  החומרים שנבחרו לבסוף הם פלדת אל-חלד (להפחתת סכויי ההחלדה ולהקטנת הצורך בתחזוקה), חומרים פלסטיים תרמוסטיים וחומרים מרוכבים לא ביציקה עם סיבי זכוכית כמקובל, אלא כאלה העושים שימוש ביריעות העוברות תהליך כבישה ביחידה אחת (מתקבלת מעטפת חזקה יותר).  תע"ש היא חלוצה בטכנולוגיה זו בתעשיית הנשק הקל.

 

צריך לזכור שגוף הרובה אינו "שמלה" חיצונית, וכי מעטפת הנשק היא חלק ממנו.  המחסנית ובית המנגנון, למשל, "יושבים" בחומר המרוכב ולמעשה המעטפת נוטלת חלק בנשיאת חלק מהעומסים.  מכיוון שהחומר הוא טרמוסטי ולא תרמופלסטי, קל למעטפת להתמודד עם החום שמתפתח ויש יציבות ממדית טובה.  באזור הקנה, למשל, אין מקרני חום מבפנים וגם לאחר ירי ממושך של 8-7 מחסניות (30 כדור במחסנית) החום שנוצר אינו ברמה מטרידה והיציבות הממדית טובה מאד.

 

אחת המצוקות שזוהו על ידי תע"ש אצל החייל הקרבי בחי"ר קשורה בצורך להחליף במהירות את אמצעי הכיוון מלחימת יום ללחימת לילה.  אין זה משנה איזה מתאם יהיה בין הרובה והכוונת, בפרוק והרכבה בתנאי שדה הוא יצא כמעט תמיד מאיפוס.  הפתרון הוא בכלל לא לבצע החלפות מהסוג הזה.  הכוונת תהיה תמיד על הקנה (זוכרים את הגליל? הכוונת האחורית היא על מכסה הגוף והיא יורדת יחד איתו לניקוי הנשק וחוזרת) ומכיוון שהקנה מתפרק, קל מאד יהיה לבצע את ההחלפה של שניהם ביחד, למרות שעדיין יידרש איפוס.  כוונת התבור היא כוונת משולבת הכוללת כוונת השלכה עם נקודה אדומה (ממקור לייזר פנימי) וסמן לייזר המובנה בתוכה שהפעלתו נעשית ע"י מפסק הפעלה הממוקם במתפס.  במעבר מלחימת יום ללחימת לילה משתמשים באותו "שפנפן" חד עיני (המשמש לתנועה כאשר מורכב על ערכת ראש).  הלוחם מוריד אותו מהראש ומתקין אותו בקלות, ללא צורך בכלים, על הרובה.  דרכו הוא רואה את נקודת המכוון של כוונת ההשלכה שכבר מורכבת ומאופסת, כך שהמעבר מלחימת יום ללחימת לילה הוא קצר, קל ופשוט.

 

 

מנגנון שתי קומות

Tavor rifleשבס מסביר כי בתוך חמש דקות ניתן להתאים את הרובה ליורה ימני ושמאלי כאחד ובהקשר זה מדגיש את נושא מיקום הפקדים כגון: ידית הדריכה והנצרה הניתנות להעברה לצד השני, תפס המחסנית ועצר המחליק שהנם מרכזיים ובכך נותנים מענה הן לימניים והן לשמאליים. הבריח לאדם שמאלי הוא תמונת ראי של הבריח לאדם ימני (כדוגמת רובה AUG של שטייר).  אי אפשר לטעות בהרכבה ולעולם לא יהיה מצב שבו חייל הרכיב חלקים שלא שייכים והוא יגלה את זה רק בשלב הלחימה.  בתכנון התבור הושם דגש גם על תחזוקת שדה של הנשק.  בפירוק שדה יש אך ורק שני חלקים, אם כי ניתן להמשיך ולפרק ללא צורך בכלים מיוחדים.  ושימו לב: אין חלקים קטנים ( אין פין שבת!!) גם בפירוק המשני הפינים אינם מתנתקים לחלוטין מן הנשק, הכול נשאר ביחידה אחת עשויה מנירוסטה הניתנת לשטיפה במים.  בתבור יש עצר מחלק (שמשאיר את המחלק מאחור עם גמר המחסנית), דבר שלא קיים בגליל.  המנגנון בנוי בשתי קומות, כדי לקצר את אורכו הכללי של הרובה שלא כמו ב-M16 שם נמצא הקפיץ המחזיר בקת.  בקת רובה ה-Bullpup ממוקם המנגנון ובית המחסנית.

 

חיישן תאורה חיצונית שולט אוטומטית בעוצמת התאורה של הנקודה האדומה בכוונת (בדור II יתוסף גם ויסות ידני).  הכוונת מוזנת על ידי סוללות AA שאורך חייהן מוגן בכמה אמצעים כדי לתת ללוחם חיווי פעיל ממש עד מיצוי הסוללות.  בין השאר נשמר אורך חיי הסוללה על ידי כך שגם אם מפסק הכוונת נמצא במצב פתוח – לא יופעלו הסוללות כל עוד הנשק עצמו במצב נצור.

 

הנצרה מפעילה באמצעות זרוע מכאנית את מפסק הכוונת, דבר המשפיע על תפעול הרובה ועוד ידובר על כך בהמשך.  חיישן תנועה מכבה את הסוללות אם הוא מזהה שהנשק לא הוזז ממקומו לאורך פרק זמן מסוים.  בהדגמה בחדר ההרצאות התגלו תקלות בשתי כוונות, בעיקר בחיבור המכאני שבין נצרת הנשק למפסק החשמלי של הכוונות.  זלמן שבס הבהיר בעניין זה שבעתיד הקשר לא יהיה מכני אלא מגנטי, וזה ימנע את התקלה.

 

Tavor rifleבתע"ש צופים שאם וכאשר יוחלף רובה ה-M16 ברובה התבור לסוגיו, יהיה המעבר וההטמעה בקרב חיילים שכבר התנסו ברובה הקיים קלים יחסית שכן הנצרה דומה לנצרת ה-M16.  אבל המעבר למצב ירי אוטומטי, דורש הסטה של 60 מעלות בלבד ולא 90 מעלות.  הסיבה לכך היא, מסביר שבס, שכתוצאה ממבנה הנשק היד האוחזת בידית האחיזה נמצאת במצב שמקשה להגיע עם האגודל לנצרה ולהזיזה ב-90 מעלות (למצב אוטומט) ונוח יותר לעשות זאת ב-60 מעלות.

 

האם אין חשש שבסערת הקרב תתרחש העברה מידית למצב אוטומטי, במקום למצב בודדת, משום שמדובר בהסטה של 60 מעלות בלבד? שבס אומר כי תופעה כזאת לא נצפתה כלל בניסויים הנרחבים שנעשו בצה"ל.  תפס המחסנית במתכונתו הנוכחית, שהוא מרכזי ונמצא בקדמת המחסנית, מאפשר הוצאת המחסנית ביד אחת שהיא היד האוחזת במחסנית ולא כפי שאנו רגילים ב-M16 שבו בעזרת האצבע היורה ניתן לשחרר את המחסנית.  האם לא תיתכן לחיצה מקרית על תפס המחסנית תוך כדי לחימה? הנוגעים בדבר אומרים שהדבר אפשרי, אם כי רק בדגם המיקרו תבור (בדגם זה המרחק מידית האחיזה לתפס המחסנית קוצר) ולא בדגמים הרגילים.  שבס הדגים את הפעולה גם בדגם הארוך.  אלא שלגרסתו דבר כזה לא יכול להתרחש תוך לחימה משום שהלוחם מחזיק ברובה חזק ואינו מזיז את כפות ידיו ועל מנת לבצע פעולה זו הלוחם צריך לשחרר את היד האוחזת בידית האחיזה.

 

בעיה נוספת היא: מה קורה כאשר סוללות הכוונת נגמרות? שבס אומר: "יש איזה פתרון לא מוצלח במיוחד, בדמות כוונות גיבוי על הכוונת האופטית".  אבל לכוונות אלה יש רדיוס כוונות קטן מאד ובניסוי התברר שבמרחק של עד 25 מטר, ניתן לפגוע במטרה.  ברור ש-25 מטר אינם טווח ירי ואכן המתכננים מודים: "אנחנו בשלב השיפורים וההחזרה לכשירות, מכניסים את השינויים הנדרשים לפי תוצאות הניסוי ובין השאר יתוכננו כוונות גיבוי אחרות".

 

אחד הדברים שהפליאו אותי בתבור, היא העובדה שניתן לדרוך אותו גם כשהנצרה במצב סגור.  המתכננים מסבירים שזו הייתה הדרישה הצה"לית.  "פליטות הכדורים מתרחשות בעיקר בזמן פריקה, ובגליל צריך לפתוח נצרה כדי לפרוק – וכאן לא.  אולם רובה התבור נדרך כאשר הוא נופל על הקת ובגליל לא.  היפוך הוא פעולה טכנית שניתן לעשותה על פי דרישה".

 

התבור מותאם לקבלת כל אמצעי או אביזר שכל רובה אחר יקבל, כגון מטול רימונים M203.  מבחינת אמצעי בטיחות, לתבור יש מוט נצרה שתפקידו למנוע השתחררות לא רצונית של הפטיש וההדק מפוצל כמו בגלוק או S&W סיגמה.  המטרה היא לנעול את מוט ההדק כך שישתחרר רק עם לחיצה מלאה ומכוונת על ההדק.  אז הוא מסתלק ממקומו ומאפשר להמשך הלחיצה על ההדק לשחרר את הפטיש כדי לבצע ירייה.

 

 

ניסוי כלים

Tavor rifleלאתר המטווח הובאו שני דגמים של התבור: הסטנדרטי וזה שנועד למפקדים.  המיקרו לא הגיע.  לצערי הטווח היה רק 15 מטר אך לעומת זאת לא הוגבלתי בתחמושת ולכן יריתי מכל דגם מספר מחסניות (ראה מטרות רצופות).  אחד המדדים החשובים בבדיקת ביצועים בנשק הוא הכוח הנדרש על ידי היורה להפעלת ההדק.  ולמה בעצם זה חשוב כל כך? משום שליחס בין המשקל העצמי של הנשק לבין המשקל הנדרש כדי לסחוט את ההדק ולגרום לירי יש השפעה עצומה על איכות הירי וסיכויי הפגיעה המדויקת במטרה.  דבר זה משמעותי עוד יותר באקדח, שכן הוא מוחזק אך ורק בין כפות הידיים, לעומת רובה הנתמך לפחות בשלוש נקודות אחיזה בגוף (כתף, ידית אחיזה, מתפס קידמי) או אצל יורה מיומן בחמש נקודות (גם רצועה ומחסנית).

 

אם משקל הרובה המקובל בעידן המודרני המשלב מתכות וחומרים מרוכבים ינוע בממוצע סביב 3-2.5 ק"ג ומשקל ההדק הנדרש לשחרור ירייה הוא פחות מכך – או אפילו שווה – נמוך הסיכוי שתנועת האצבע היורה תסיט את הנשק מנקודת המכוון שלו.  זאת כשמשקלו של אקדח מודרני המשלב מתכות וחומרים מרוכבים הוא 0.6 עד 0.7 ק"ג (600-700 גרם) ומשקל ההדק הנדרש בעיקר באקדחים מודרניים הוא 2.5 עד 3.5 ק"ג במקרה הטוב ובפעולה בודדת.  משקל ההדק באקדח יכול להגיע אל 6-8 ק"ג בפעולה כפולה.  במילים אחרות: משקל ההדק הינו פי 5 עד 7 מהמשקל העצמי של הנשק.

 

כאן ראוי לציין שנשק אולימפי נתון להגבלת משקל מינימום של ההדק.  בחלק מסוגי ספורט הירי, כגון אקדח אויר, אסור שמשקל ההדק יפחת מ-500 גרם.  באקדח סטנדרטי (0.22) אסור שמשקל ההדק יפחת מ-1000 גרם, ובאקדח הצתה מרכזית אסור שמשקל ההדק יפחת מ-1360 גרם.  הדוגמא הקיצונית היא אקדח חופשי (0.22) מתוצרת המרלי שוויצריה.  דגם 162E הוא בעל הדק אלקטרוני שניתן לכוון את משקלו בין 5 עד 80 גרם! עד כדי כך ההדק קל, עד שלא ניתן להרגיש או לשמוע את הדריכה באימון יבש, אך ניתן להתחבר באוזניות למערכת האלקטרונית של הנשק, כדי לשמוע את שחרור הנוקר עם הלחיצה על ההדק.

 

 

צריך עוד לתחקר

מעבר לעובדה שצריך להתרגל לצורת תפעול אחרת לגמרי במעבר מנשק בצורתו הקלאסית לצורת Bullpup, יש לי שני דברים לומר על הירי עצמו: התחושה טובה מאד באחיזה ובכניסה למצב ירי.  אך בניגוד למצב האידיאלי, אותו מתאר יואב טיקוצ'ינסקי המעצב, אין כניסה טבעית של העין היורה לכוונת וצריך לחפש את הנקודה האדומה (המצב אמור להשתפר בכוונת דור II ).

 

משקל ההדק הוא גבוה מאד.  אין לי נתון מדויק, אך אפשר לציין שהוא הרבה מעל משקלו העצמי של הנשק.  עד כדי כך שבחלק מהלחיצות הייתי בטוח שהנצרה סגורה.  הירי דורש ריכוז ומאמץ גבוהים שלא להסיט את הנשק מן המטרה.  בד בבד עם העלאת מהירות הירי, הנשק מתחיל לסטות מנקודת המכוון, בדרך כלל כלפי מטה, בגלל היחס הלא טוב שבין משקל הנשק למשקל ההדק.

 

לאחר תרגול יש שיפור עם כל סוג רובה.  גם הקצב יותר נמוך וניתן בסופו של דבר לפגוע – אבל צריך להתרגל.  הנצרה אינה נותנת תחושה טובה של “קליקים" ברורים במעבר ממצב למצב, שלא כמו ב-M16.  מכיוון שבפתיחת הנצרה יש גם העברה מכאנית של מפסק הכוונת – הרי שנדרש מאמץ ויש תחושת "גרירה" של הנצרה עד הגעה למצב של ירי.

ירי צרורות שביצעתי היה נעים ונשלט, אבל כמובן שלכל סוגי הבדיקות יש צורך בטווח יותר ארוך מאשר 15 מטר, המתאים יותר לירי באקדח או ירי למטרות דמות ולא למטרת דיוק.

 

עם כל גמר מחסנית, עצר המחלק והיד נשלחת באופן אוטומטי קדימה, כדי לחפש את המחסנית, רק אז נזכרים שמדובר ברובה Bullpup ושהמחסנית מאחור.  הדריכה לא קלה ויחסית לרובים אחרים, ואפשר לומר אפילו קשה.  איני יודע אם זה היה אופייני רק לרובים המסוימים שבהם יריתי או אולי לכולם.  צריך וכדאי לתחקר חיילים שהשתתפו בניסוי.

 

 

לא יקנו, לא ימריא

Tavor rifle

התבור מיוצר בארבע גרסאות:

1.        סטנדרטי – עם קנה באורך 46 ס"מ

2.        מפקדים – עם קנה באורך 38 ס"מ

3.        קלעים – עם קנה באורך 46 ס"מ, דורגלים ומסילת פיקטיני

4.        מיקרו – עם קנה באורך 25 ס"מ, הקצר מסוגו בעולם

 

מדובר ברובה שתכנונו ועיצובו הביאו בחשבון, כנקודה מרכזית, את הנדסת האנוש. כפי שאופיר צחור, הממונה על שיווקו, מגדיר זאת: ממשק אדם/מכונה.

 

כבר בשלב התכנון נכללו אלמנטים שמטרתם לתת את התוצאה הטובה ביותר בשדה הקרב מבחינת פגיעה במטרה, כך שהתבור יהיה מדויק יותר מה-M16 על דגמיו השונים.

 

צחור אינו מסתיר את דעתו שאם צה"ל ירכוש את רובה התבור ויצטייד בו יעזור הדבר לשיווק התבור מול לקוחות נוספים בעולם.

 

 

 

 

כתבה בתוך כתבה

גם יפה, גם מאיים

חלק חשוב בעיצוב התבור הוקדש למראה החיצוני שלו, וזאת מתוך התפיסה המקובלת שנשק צריך להיות מצודד-עין עבור המשתמש בו, ולשדר איום כלפי האויב

 

 

מאת: קלוד אבירם

 

התעשייה הצבאית חשפה בתערוכה AUSA בוושינגטון את סידרת רובי הסער תבור האמורים להשיג תוצאות משופרות בדיוק, חיסכון בתחמושת, נוחות כניסה לתנוחת ירי ונוחות תפעול.  הרקע לפיתוח סידרת התבור היה שורה של מחקרים של מחלקת המחקר והפיתוח של הצבא האמריקאי, שבדקה בתחילת שנות ה-90 אם ישנן טכנולוגיות חדשות, או האם ניתן לצפות לפיתוח טכנולוגיות כאלה בעתיד, שיביאו למהפכה אמיתית בתחום הנשק האישי לחיילי הרגלים (חי"ר).   תוצאות המחקרים קבעו שלא ניתן להגיע לשינוי משמעותי ולכן סוכם שניתן לחשוב רק על פיתוח הקיים, ולא על מהפיכה ממשית.

 

צוות עיצוב התבור כלל את יואב טיקוצ'ינסקי תמיר פורת וחגי קרפ, שהחלו את עבודתם לפני כחמש שנים ועסקו בנושא במשך כשנה וחצי.  טיקוצ'ינסקי, בוגר המחלקה לעיצוב המוצר בית הספר בצלאל, כבר עיצב בחייו קשת רחבה של מוצרים – ממכסחות דשא רובוטיות בצבעים עזים, דרך מצלמות דיגיטליות, שטיחונים מונעי-החלקה לאמבטיה ועד ל"מרכז פעילות לחתול הבית", הנראה כרהיט נוסף בסלון.  תמיר פורת הוא פריק של כלי נשק, אספן ידע בתחום וקלע חובב.  חגי קרפ וטיקוצ'ינסקי היו בשירותם הצבאי אנשי שטח, נקודת מוצא שסייעה להם רבות בפיתוח רובה הסער, נשק האמור להיות חלק אינטגראלי מהלוחם.

 

בשלב גיבוש הקונספט הראשוני, עבד הצוות על דגמים שונים כדי לקבוע גדלים, מרחקים, מיקום נקודות אחיזה והפעלה, הגדרת מרחקים בין ההדק לכתף, גודל המתפס וכדומה.  כל זאת מתוך זווית הראייה של המשתמש הסופי.  התוצאה הייתה שילוב בין הדרישות הבסיסיות מרובה – כמו אורך הקנה, גודל מנגנון הירי, התאמה למספר כוונות והנדסת אנוש, לבין השאיפות כמו נוחות הפעלה, משקל נמוך, אורך מינימאלי, דיוק גבוה בירי, תחזוקה פשוטה ועוד.

 

חלק חשוב בעיצוב הוקדש למראה החיצוני של הנשק, וזאת מתוך התפיסה המקובלת שנשק צריך להיות מצודד עין עבור המשתמש בו, וגם לשדר איום כלפי האויב.  "נשק שאתה לא מאמין בו, לא יורה טוב", קובע טיקוצ'ינסקי.  מראהו של הנשק נגזר גם מההחלטה שרוב גופו יהיה עשוי מקליפת פלסטיק בהזרקה.

 

צריך לציין כבר עכשיו, כי לא אחת השפיעה דעתם של המעצבים גם על התפיסות והדרישות המקדמיות של מהנדסי תע"ש.  למשל: בעניין זוויות הנצרה.  לאחר תרגילי אצבעות רבים הוחלט שהתפעול יהיה קל יותר אם הנצרה תיסוב 90 מעלות לבודדת ו-60 מעלות לאוטומאטית.  זאת לעומת רובה הסער M16, שם נדרשת הסטת הנצרה ב-90 מעלות ממצב נצור למצב חצי אוטומטי ותנועה נוספת של 90 מעלות למצב אוטומטי.  דהיינו סך הכול מנצור לירי אוטומטי – 180 מעלות.

 

פליטת תרמילים קדימה ולא בקשת לאחור, התבקשה מכך שברובי Bullpup מנגנון הירי קרוב יותר ליורה, ויש סכנה שתרמילים הנפלטים לאחור, יפגעו בפניו.  בעניין בחירת חומרי הייצור, הקו המנחה היה שימוש בחומרים שתהליך הבלאי שלהם לא יפגע בביצועי הרובה.  לכן הגוף בנוי מחומרים מורכבים (כמו סיבי פחמן זכוכית וקוולאר = Kevlar) והוא קל במיוחד.  הקוולאר הוא סיב סינטטי שפותח במפעלי דופונט ושימש בתחילת דרכו לייצור שריונים רכים אישיים.  בשנים האחרונות מייצרים ממנו גם חליפות לאופנוענים.

 

בגוף הרובה יש גם חלקים העשויים אלומיניום ונירוסטה, כנגד חלודה.  מרכז הכובד האחורי של התבור מסייע לדיוק ובכניסה למצב שכיבה הוא מונע את נטיית הכלי קדימה, ותקיעת הקנה באדמה.

 

 

מפרט טכני של התבור

קוטר 5.56 (223.) נאטו M855/SS109

 

 

מיקרו

מקוצר

סטנדרטי/קלעים

אורך כללי (מ"מ):

480

640

720

אורך קנה (מ"מ):

250

380

460

משקל (ריק) (גר'):

2400

2700

2800

משקל מבצעי:

3.235

3.535

3.635

מהירות לוע (מ/ש'):

770

860

890

 

 

 

כולל:

כוונת אופטית, מחסנית 30 כדור ורצועת נשיאה

 

משקל לחיצת הדק:

4.0 – 2.5 ק"ג

 

כוונת אינטגרלית:

"נקודה אדומה " סמן לייזר

 

מעלה סליל:

6 תלמים יחס 1:7 לכוון ימין

 

קצב אש:

750-900 כדור לדקה

 

מנגנון:

מופעל גזים, בריח מסתובב

 

 

 

 

 

אביזרים נוספים:

 

כוונת ראית לילה – דור ג'

רצועת נשיאה

מחסנית – 20 כדור

מחסנית – 30 כדור

ערכת ניקוי חוטר

דורגל ומתאם דורגל

מתאם למטול רימונים M203

מסילת כוונות (נאט"ו) ARMS

ערכה הסבה ליורה שמאלי

משתיק

כוונות שונות

התקן לירי ח"ק

מתאם MILES

עקב קת – קצר

קנה קצר

קנה ארוך (צליפה)

ערכת ניקוי חוטר

דורגל ומתאם דורגל

מתאם למטול רימונים M203

מסילת כוונות (נאט"ו) ARMS

ערכה הסבה ליורה שמאלי

משתיק

כוונות שונות

התקן לירי ח"ק

מתאם MILES

עקב קת – קצר

קנה קצר

קנה ארוך (צליפה)

 

 

 

 

פורסם לראשונה בכתב העת מוגן, אפריל 2007.

 

הערות ותגובות

 

 

Tavor rifle

 

 

 

Home


מסמך זה מוצג כמות שהוא ללא ערבות או אחריות, מפורשת או משתמעת, בהתייחס למידע הכלול בו.  המחבר/ים מסיר/ים כל אחריות, משתמעת או אחרת, מכל אדם המעוניין על דעת עצמו לפעול או להסתמך על תוכן מסמך זה.


כל הזכויות שמורות © 2008