כתבה מקורית!צאו מהשוק

הנה עובדה: ה"טייזר", שוקר חשמלי להפעלה מרחוק, הוא תחליף מושלם לנשק חם.

והנה חידה: אם בכל העולם כבר מבינים את זה, כמה זמן ייקח עד שיקלטו את זה גם בישראל?

 

מאת:  אבי מור

 

מבוא

האמת? חבל שהגיליון הזה לא בא עם DVD לצורך המחשה, ולא רק בגלל הבנות במדריך לשטיפת מכוניות.  כלומר, אפשר לשפוך הרבה מלים (והרבה תמונות) על ה"טייזר", אבל זה לא כמו לראות את השוקר החשמלי המתוחכם הזה, אולי המתוחכם מסוגו בעולם, בפעולה.

אם לסכם בארבע מלים, אז הטייזר (Taser) הוא שוקר חשמלי בשלט רחוק.  תקפו אותך? אתה לא צריך ליצור מגע ישיר עם התוקף כדי לנטרל אותו.  הטייזר, באמצעות כוח של גז חנקן דחוס, יורה שני עוקצים שמושכים אחריהם שני תיליים מבודדים.  העוקצים ננעצים בגופו של התוקף, ומעבירים גם דרך ביגוד (עד עובי של חמישה ס"מ) או אמצעי מיגון, סדרה של פולסים חשמליים במתח גבוה ובזרם נמוך.  משך העברת הפולסים הוא חמש שניות, ואם המפעיל ימשיך ללחוץ על ההדק אז יבואו עוד חמש שניות של פולסים.  ככה זה יימשך עד לשיתוק מוחלט של התוקף והשתלטות עליו, אם כי רק במקרים נדירים יש צורך ביותר מלחיצה אחת על ההדק.

אוקי - עכשיו הבנתם למה זה נראה יותר טוב ב-DVD?

 

 

תעשו חשמל, לא מלחמה

Taserהטייזר, כמו הרבה כלי נשק אחרים נולד כתוצאה מצורך שהתעורר בשנות ה-60 כשארה"ב חוותה גל של מחאה ציבורית סביב מלחמת וייטנאם.  המשטרות חיפשו דרכים לא-קטלניות לטיפול בהפגנות הסוערות מלווות באלימות מוגזמת מצד אוכפי החוק שהיו לעתים נלהבים מדי לבצע את עבודתם, ואשר גררה בדרך כלל אלימות נגדית מצד המפגינים.

הנשיא לינדון ג'ונסון הורה על הקמת כוח משימה שיחפש פתרונות יצירתיים לטיפול בהפגנות.  הדיווח התקשורתי על הקמת הכוח הגיע אל הממציא ג'ון קובר שלגמרי במקרה נתקל באותה תקופה בידיעה על נווד שתפס בידו כבל של מתח גבוה וקפא על מקומו למשך כמה שעות, אבל נשאר בחיים לספר את סיפורו.  מכאן והלאה זה היה עניין פשוט של לחבר אחד ועוד אחד.

באמצע שנות ה-60 החל קובר לפתח את הטייזר.  את שמו, אגב, הוא ביסס על דמות (פיקטיבית לגמרי) של גיבור ספרי פעולה שהכיר בילדותו: השם Taser הוא ראשי תיבות שלThomas A Swift Electrical Rifle , כלומר הרובה החשמלי של תומס איי. סוויפט.  על כל פנים, ב-1969 כבר היה לו דגם פעיל.

כוחות אכיפת החוק נחלקו לשניים ביחס אל הטייזר.  היו כאלה שלעגו ל"נשק החלל" של קובר, וכאלה שהבינו את הפוטנציאל הטמון בו.  זה בניגוד גמור למה שקורה היום כשאף אחד כבר לא צוחק על ההמצאה הגאונית הזאת.

 

מי שהתאהב ראשון בהמצאה של קובר היו אנשי הביטחון של תעשיית התעופה האזרחית האמריקאית.  כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת היה ברור שצרכי הביטחון של ענף התחבורה הרגיש הזה סבוכים וייחודיים, והיו חברות תעופה שרכשו טייזרים כבר אז.  אלה שלא עשו את זה לפני 30 שנה עושות את זה היום.

כל זאת לאור ה-11 בספטמבר 2001, אירוע שתוצאותיו היו עשויות להשתנות אם אנשי הביטחון והדיילים היו חמושים בכלי הנשק הלא-קטלני הזה.  הרי זה תמיד עדיף על ירי של כדורים חיים בגובה 30 אלף רגל...

בזמן שחלק מתעשיית התעופה החל להישבע בשמו של הטייזר, גופי אכיפת החוק התייחסו אליו כאל גימיק (יחס שאפיין גם את התגובה להמצאות כמו תותחי מים וכדורי גומי, שהיום מהווים חלק בלתי נפרד מהארסנל של כוחות שיטור ברחבי העולם).  קובר, על כל פנים, ראה שבמשטרה לא לוקחים אותו ברצינות, והפנה את המאמצים השיווקיים שלו אל השוק האזרחי.  למעשה, רק בשנת 1980 הפך הטייזר לנשק שיטור לגיטימי, כשמשטרת לוס אנג'לס רכשה 700 מכשירים אחרי ניסיונות והצלחות בשטח.

 

 

קורע את אירופה

בשלב הזה שווה להזכיר שגם בשוק האזרחי היו לטייזר כמה בעיות.  הוא סווג בתחילה על ידי ה-BATF, המשרד האמריקאי המטפל בכל מה שקשור ברישוי כלי נשק (וגם אלכוהול וטבק), ככלי נשק ב"רמה 2", סיווג זהה לזה של תתי-מקלעים, למשל.  קובר נלחם ב-BATF במשך כמה שנים לפני שהטייזר סווג מחדש כנשק ברמה 1, לצד כלי נשק "רגילים" אחרים, מה שהקל מאוד על הפצתו בשוק האזרחי.  אבל עברו עוד כמה שנים עד שהטייזר הפך מכלי שנמכר לגופים אזרחיים לכזה שנמכר גם לסתם אזרחים.

בשנת 1993 החלו האחים ריק וטום סמית, שקרוב משפחה שלהם נורה זמן קצר קודם לכן באקדח מגנום, בניסיונות להביא אל השוק הפרטי כלי נשק לא-קטלני.  הרעיון היה לאפשר לאזרחים להגן על עצמם בלי להיכנס לסיבוכים משפטיים (שקיימים גם לאחר ירי שמוגדר בחוק כירי מוצדק להגנה עצמית).  כשלא מצאו פתרון, הם פנו לקובר והוא פיתח עבורם גרסה של הטייזר לשימוש אישי.

 

החברה של האחים סמית התאחדה עם החברה של קובר, והיום הם מוכרים בשם המאוחד "טייזר אינטרנשיונל".  לאחרונה נסעתי לגרמניה לתערוכת הנשק IWA, שם טייזר הציגה את שני המודלים האחרונים שלה, ה-M26 וה-X26, והתאפשר לי לבחון אותם מקרוב.

שני הכלים מעוצבים בצורת אקדח, שמאפשרת הפעלה נוחה ומדויקת עד לטווח של כשבעה מטר.  במיוחד משכה את תשומת לבי העובדה שאפילו הנצרה עובדת בדיוק כמו בכלי נשק משטרתיים רבים המשמשים שוטרים בחו"ל.  אלו אקדחים עם הדק בעל מנגנון פעולה כפולה ועם ניצרת מחלק אותה נדרש השוטר לפתוח בתנועת אגודל כלפי מעלה.  למרות שזה לא נגזר ממנגנון ההפעלה של הטייזר, המתכננים וידאו שהוא יעבוד ככה וזה אומר שהזמן הדרוש ללימוד הפעלת הכלי מתקצר באופן משמעותי.  למדת להפעיל אקדח שירות? אתה יודע גם איך להפעיל טייזר.

לטייזרים החדשים יש פנס מובנה וכוונת לייזר שמאפשרים דיוק מרבי בירי, ולא פחות חשוב - העוקצים מגיעים למטרה גם ברוח צד של עשרות קילומטרים לשעה.  אפשר לראות סרטונים של ירי בתנאי רוח באתר של טייזר,www.taser.com, והדיוק מדהים למדי.

לכלים יש נרתיקים מיוחדים, "מחסניות" רזרביות ועוד.  ניתן לדעת בכל רגע כל דבר על הכלי, כמו מתי וכמה הוא ירה, ויש גם יציאת חיבור למחשב כדי להוריד את כל הנתונים האלה.  אגב, בזמן הירי מתפזרות באוויר כ-40 תגיות קטנות הנושאות את מספר המחסנית ממנה נורו העוקצים, כדי לאפשר מעקב אחרי השימוש בכלי -  מעין תחליף לזיהוי בליסטי בנשק חם.

מלה על ההבדל בין הדגמים החדשים: מבחינת הממדים הפיזיים שלו, ה-X26 הוא אחיו הקטן של ה-M26, אבל ה-X מתקדם יותר מבחינת ביצועים.  לפולסים החשמליים שלו יש תצורה מיוחדת, שמגדילה את האפקטיביות שלהם בצורה משמעותית (גם ההספק שלו גבוה יותר, עוד פרט שתורם ליעילותו המוגברת).  זה מאפשר לו להיות קל יותר וקטן יותר, כך שאפשר לשאת אותו בנוסף לנשק חם ולא במקומו.

אל הדוכן של טייזר ב-IWA הגיעו אנשי אכיפת חוק ממדינות שונות באירופה, שהטכנולוגיות העדכניות המוצגות בתערוכה מושכות אותם להתייצב בה מדי שנה.  בדוכן יכול היה כל מי שרצה לקחת סכין תרגול, ולנסות "לתקוף" את מפעילי הלייזר בטווח של כמה מטרים.

בתחילת הניסוי הבעת הפנים הפופולארית ביותר בקרב אנשי החוק האירופים הייתה כזאת שאמרה "אוקי, עכשיו אני אראה לכם שהכלי המטופש שלכם לא שווה כלום מול תוקף חמוש", רק שתוך כמה שניות ההבעה הזאת התחלפה ב"אוקיי, אכלתי אותה חזק ועמוק".  כן, היו שם גם כאלה שניסו יותר מפעם אחת, וכן, תאמינו לי שאתם לא רוצים לפגוש את הטיפוסים האלה בסמטה אפלה.

 

 

יותר בריא מקליע

מחקרים מוכיחים שהטייזר לא גורם נזק בלתי הפיך, והופכים את האיסור על מכירתו בישראל לאבסורד מוחלט.  בגלל אופן הפעולה שלו, אחת השאלות המתבקשות לגבי הטייזר היא מידת הנזק שהוא עלול לגרום לחולי לב, ובעיקר לבעלי קוצבי לב.  נכון, כשאתה עסוק בלהדוף תוקף לא ממש אכפת לך מה יהיה לקרדיולוג שלו להגיד בנושא, אבל אף אחד לא רוצה למצוא את עצמו מואשם בהריגה.

זה עשוי להישמע מפתיע, אבל קצרה היריעה מלפרסם כאן את שלל העדויות הרפואיות המוסמכות שמוכיחות כי לא נגרם עד היום שום נזק בלתי הפיך לאדם, חולה לב או לא, שהופעל עליו מכשיר טייזר כלשהו.  זה כולל מחקרים מאוניברסיטאות, בתי חולים ומכוני מחקר עצמאיים, ביניהם מעבדת UL המפורסמת בארה"ב.

הדבר השני שצריך לומר, וכאן כבר מדובר בהיבט שהרלוונטיות שלו נוגעת לא רק לטייזר, הוא שכוחות אכיפת חוק שלא עומדים לרשותם אמצעים לא קטלניים, פשוט מצוידים באמצעים קטלניים.  במלים אחרות, אפילו אם יש סיכוי קטן של גרימת נזק בריאותי על ידי שימוש בטייזר או מכשירים דומים, זה כלום לעומת הסיכון הבריאותי של קליע.  אז למה לא לצייד את המשטרה בכלי שעשוי למנוע שימוש בנשק חם, ועדיין לסייע בלוחמה בפשע ובטרור?

אם נמכרים בשוק, כולל בשוק הישראלי, שוקרים חשמליים שניתן להפעיל אותם מטווח מגע, ולצדם נמכרים מיכלי התזה להגנה עצמית המופעלים ממרחק, לא ברור למה אסור למכור כלי לא-קטלני, שמעביר שוקים חשמליים ממרחק.  אבל אולי זה רק ההיגיון שלי שלא תופס את זה.

 

 

משטרת ישראל אינה עונה

בשלב הזה אתם בטח שואלים את עצמכם מה המעמד החוקי של הטייזר בישראל, ומה חושבת עליו המשטרה שלנו.  והאמת? גם אני שואל את עצמי.  לגבי החבר'ה בכחול, רק דבר אחד ברור: הטייזר נמצא בארץ, בניסוי של משטרת ישראל, מזה זמן רב.  זמן ממש רב, ואין לי מושג למה.  המשטרה תעשה לעצמה ולנו טובה גדולה אם תלך בעקבות כ-2,000 גופי אכיפת חוק ברחבי העולם (כולל משטרת בריטניה, אלופת הנשק הלא-קטלני והמטיפה הגדולה בעולם לאי-שימוש בנשק חם), ותאמץ סופסוף את הטייזר.

בנוגע לאזרחים מהשורה, נגיד ככה: טוב שלפנטז זאת עדיין פעולה חוקית בארץ, כי זה כל מה שאפשר לעשות עם טייזרים בישראל.  אולי - ואני בהחלט מקווה שה"אולי" הזה יהפוך למציאות -  עוד ירשו לנו יום אחד להיכנס לחנות נשק ולקנות את אחד הדגמים של הטייזר המיועדים לשוק האזרחי, אבל כרגע זה נראה כמו חלום רחוק.  מה לעשות.

 

פורסם לראשונה בירחון בבלייזר מס' 30, ינואר 2004.

 

הערות ותגובות

 

taser1

 

Home


מסמך זה מוצג כמות שהוא ללא ערבות או אחריות, מפורשת או משתמעת, בהתייחס למידע הכלול בו.  המחבר/ים מסיר/ים כל אחריות, משתמעת או אחרת, מכל אדם המעוניין על דעת עצמו לפעול או להסתמך על תוכן מסמך זה.


כל הזכויות שמורות © 2005