כתבה מקורית!Shot Placement

 

כתב וצילם: אבי מור

 

כשכתבתי  בפעם האחרונה על נושא נשק, אקדחים להגנה עצמית בעיקר והתחמושת שראוי שתאכלס את המחסניות שלהם, כתבתי שזה אולי אחרון בסדרה, כי לא ידעתי אם יהיו תגובות  ותגובות בעיקר שראוי להתייחס אליהן ואכן הם הגיעו.

 

אני דווקא די שמח שהן הגיעו, ממגוון רב של כיוונים, צפויים ובלתי צפויים כאחד.  דבר אחד אחד משותף  לכל התגובות, הרצון של כל אלו שהתקשרו, כתבו בכל אמצעי ההתקשרות העומדים לרשותנו היום, היא העובדה שרצו להסביר עד כמה אינני מבין בנשק ובתחמושת אקדח, אבל בעיקר בתחמושת, שכן ההטפה שלי רבת השנים לשאת את האקדח עם כדורים בעלי חוד-חלול היא מיותרת ואני מכלה את זמני ואת זמנם של אחרים, בכל הכתיבה שלי וההרצאות שאני נותן ברחבי הארץ במשך עשרות שנים, מאמצע שנות השמונים ליתר דיוק.

 

ובעיקר אני מכלה את זמני היקר בקריאה ולימוד והתכתבות בלתי פוסקת עם גורמי מחקר ואנשים שאני חושב שהם מומחים בתחום, כי בסופו של דבר גם הם נגועים באותו וירוס שדבק גם בי והגיע ככל הנראה דרך הקריאה, האימייל והצפייה באחרים, אין שום צורך בכל המיליונים המוצאים מידי שנה על מחקר ופיתוח של כדורי חוד-חלול מתוחכמים, הכל מיותר...

 

כדורים בעלי אף מתכתי מלא, הכי פשוטים והכי זולים עושים את העבודה שלשמה בכלל אנחנו יורים להגנה עצמית כשאבוקדו פוגע במאוורר וחתיכות ירוקות פוגעות בנו ובאחרים, ועוצרים את התוקף שלנו במקומו, בלי חדירות יתר וסכנה לחפים מפשע  וכולי, כי הכל, אבל ממש ממש הכל תלוי ב- Shot Placement...

 

ראשית, שמחתי מאד לגלות שרוב חברי, ידיד ומוקירי זכרי הם ממוצא אנגלוסקסי, שעלו לארץ מארה"ב, אנגליה, סקוטלנד, אירלנד ואפילו מאוסטרליה וניו זילנד הרחוקות, כי כולם טרחו להגיד לי את הביטוי באנגלית...כי אם זה באנגלית זה בטח נכון, לא?

 

אי לכך פניתי לרופא הראשי של השפה העברית ההולכת ונמוגה במקומותינו, הדוקטור אבשלום קור, ולא תאמינו מה קרה, אפשר להגיד בעברית – מיקום הפגיעה!   ומעכשיו זה יהיה הביטוי השגור.

דבר נוסף שיובהר יותר בהמשך אבל אני רוצה לשים כבר כאן ועכשיו על השולחן, כל הפגמים שאני אזכיר כאן בהמשך, פגמים של הגוף והנפש שככה נוצרו בטבע, הם רק שלי ואינם חלים על אף לא אחד מכם, כך שאני מבקש שאיש לא יפגע מן הכתוב, אלו הן אך ורק בעיות ודפקטים מולדים שחלים על הגוף והנפש שלי ואני פשוט ברגע של גילוי ורצון בלתי נשלט להתוודות.  משזה נאמר אני יכול להמשיך, כי אני מעצמי לא אפגע, אני מכיר את עצמי, זה ככה ולא הולך להשתנות בקרוב.  לעניין עצמו.

 

אני הולך למטווח.  לא משנה באיזה מהאקדחים שלי אני יורה, ואני יכול להעיד על עצמי, בחוסר צניעות מוחלט אגב, שאני יורה טוב ולעיתים אף טוב מאד ובחלק מהמקרים אפילו מצוין.

אילך אני יודע את זה?  זה די פשוט.  כשאני לא הולך למטווח לצורך אימון שכולו הגנה עצמית, או הנאה סתם מהירי לקליעה למטרה לא פורמלי לחלוטין, זה יהיה ערב תחרות, אימון לצורך ריענון כמובן, בדיקת האקדח לפני אירוע קליעה חשוב, ובחינת התחמושת וההתאמה שלה לאקדח, כי מה לעשות שאין פה תחמושת בשפע בכלל, מבחינת סוגים, וממה שיש אין מספיק מאותה סדרה לאורך זמן, אני פוגע!

 

יותר מזה, למחרת אני הולך לתחרות ואני פוגע טוב, (מקום שלישי), טוב מאד, (מקום שני), ומצוין, (מקום ראשון). ויש לי בבית מספיק גביעים, מדליות ותעודות כדי להוכיח את זה.

 

אבל, וכאן מתגנב לו אבל גדול מאד, יש לי גם לא מעט תחרויות בהן הלכתי הביתה אבל וחפוי ראש כשאני מסיים במקום חמישי, שביעי ואף גרוע מזה.

 

אז למה זה פעם עובד ולמה פעם לא?  למה פעם זה "מתלבש" לך ובפעם אחרת "שיט חירבנתי את התרגיל"

וידידנו דוברי האנגלית מעבר לים  אומרים I was in zone או שלא.

גוף האדם, לפחות שלי כאמור, בנוי להישרדות. רוצה לומר שבכל פעם שהגוף של או הנפש שלי בסכנה, מתרחשים דברים שאין לי שליטה עליהם, תהליכים פיזיולוגיים ונפשיים שהוטמעו בגוף האדם מרגע ההרכבה לפני כך וכך מיליוני שנים והשתכללו עם הזמן.

 

גם הכבוד המקצועי הוא סוג של הישרדות.  תשאלו את עצמכם בשקט למה כשאתם יורים לבד אתם יורים הרבה יותר טוב מאשר כאשר אתם יורים בקבוצה?  למה כשאתם יורים עם חברים שנוח לכם איתם אתם יורים טוב טוב מאשר כשאתם עם אנשים זרים שיודעים מי אתם ומה מעמדכם המקצועי אך מעולם לא ראו אתכם יורים בפועל.

 

ואתם המדריכים תשאלו את עצמכם למה אתם לא מדגימים ירי בפני החניכים שלכם.  אז מה קורה לנו?

כל מיני דברים.  הראשון, כמויות גדולות מאד של אדרנלין מוזרקות למחזור הדם שלנו.  יחד עם עוד מספר חומרים שכרגע לצורך הדיון אינם רלוונטיים.  לאדרנלין ישנם המון יתרונות, הוא נותן לי כוחות שאין לי במצב רגיל, הוא מגביר את חוש הראיה שלי ומחדד אותו מאד, אך בה בעת מצמצם את יכולת השמיעה שלי גם כן בצורה דרמטית, וכל זה כדי להגן על אוזניי הרגישות מפני רעשי הירי.

 

רוצים לעשות ניסוי שעשיתי אותו עם המון חניכים לאורך השנים, גם במגזר האזרחי וגם בצבא?

 

כשמגיע לקו הירי חניך לחוץ במיוחד לבצע תרגיל חשוב, כזה שקובע את עתידו בקורס, ויש 10 או עשרים  או יותר זוגות עיניים נעוצות לו בגב, והוא מגיע בלי אוזניות מכל הלחץ, תנו לעשות את התרגיל.  הוא אפילו לא ישמע את הירי של עצמו, לא יהיו צפצופים וייקח זמן עד שהוא יבחין, הרבה אחרי סיום התרגיל, שהוא ירה בלי אוזניות, קטע כזה.

 

אז אי אפשר שיהיה טוב בלי רע, החלק הכי חשוב שאנחנו כל כך צריכים אותו בירי נפגע, המוטוריקה העדינה שלי או במילים אחרות הלחיצה על ההדק.

 

וכל מה שעשינו באימונים לא דומה למה שקורה בזמן שקורה הדבר האמתי.  אבל לא רק לי באמת, תהיתם פעם למה אחוזי הפגיעות כל כך נמוכים בקרבות אקדח ברחבי העולם.  למה לא כולנו כל הזמן טובים בזמן תחרויות? 

 

אחד הניסויים המעניינים מאד שערך מי שבעיני הוא הגורו הנוכחי של אלו שמאמינים שיש לעיתים מצבי חוסר ברירה שבהם נאלץ להשתמש בכוח להגנה עצמית, כל סוג של כוח שנמצא בסולם האמצעים שלנו, כולל נשק חם,  הוא מסד איוב. 

 

הניסוי שעשה, תחת בקרה רפואית צמודה,  בו שיתף יורים מנוסים ומדריכי ירי ותיקים, שבמהלכו הוזרקו למחזור הדם שלהם כמויות שונות של אדרנלין במטרה לבדוק את ההשפעות שלו על איכות הירי שלהם.

איכות הירי של המשתתפים בניסוי כבר הוכחה זה מכבר בתנאים רגילים כמובן, 'באזור הנוחות שלהם' כשהם עם חברים למקצוע או חברים לתחביב ואינם חוששים להיכשל בחברתם.

 

את הניסיונות שאני עושה על עצמי ועל אחרים אני עושה באזור הנוחות שלי, עם תומר הבן שלי ורונן החבר שלנו, אני בטוח שהתחושה משותפת לשלושתנו.

 

תוצאות הניסוי מרתקות.  אנשים שידועים באיכות הירי הגבוה שלהם, שילוב של מהירות גבוהה ודיוק גבוה, פה ושם לא כל כך מצליח להם.  אפילו שהחברה טובה וחברה שהם רגילים להיות בה, אנשים שהם רגילים להתאמן בחברתם, תוצאות הירי שלהם נפגעו ולא בצורה מינורית.  כן זוהי אחת ההשפעות של אדרנלין.

 

תהיו רגועים, כל החבורה זהו יודעת היטב את המשמעות של מיקום הפגיעה, הם יודעים שצריך לפגוע ובמקום חיוני בגוף, אבל מה לעשות האדרנלין עושה את שלו.

 

אז זה בדיוק מה שקורה ברחוב, זה בדיוק מה שקורה בלחימה, זה בדיוק מה שקורה שחייך או חיי היקרים לך או חיים אנשים תמימים חפים מפשע שנמצאים בסכנה ואתה אדם חמוש שרץ לסייע, זה בדיוק מה שיקרה.

לא לחינם מדווחים בארה"ב על ירידה באיכות הפגיעה בזמן אירועי אמת עד כ-70%!

 

כך שכל אלו שהסבירו לי בטלפון אם בחרו להסביר בקולם, או כתבו לי בכל אחד מאמצעי הקשר הקיימים על מיקום הפגיעה ועל 'משולש ההריגה' מונח שבכלל לקוח מתחום הצליפה הצבאית,  ידידי היקרים, עלי אדרנלין משפיע ואני מודע להשפעותיו הנוראיות ועל מה שחס וכרפס אדרש לעשות היה ו...

 

אני מאמין בשקט בלב לעצמי שגם אתם לא פטורים, אבל אני לא באמת יודע, אולי אתם כן.

 

אחד האנשים, ממכרי היותר ותיקים צלצל ואמר לי באופן שקצת משתמע שהוא מתפלא על בורותי, והכל בנושא מיקום הפגיעה.  טרח אותו אדם והסביר שהוא יורה בחזירי בר גדולים והורג אותם עם כדור 0.22 מגנום, מרובה כמובן, ואני מניח הנחה מאד מחושבת שעל הרובה מותקן כמובן טלסקופ איכותי, והוא יורה במקום מסוים מאחורי אוזנו של החזיר והחזיר נופל במקום.

 

OK, אני אומר לעצמי בשקט בליבי, יש סרטונים ב - YouTube על אנשים שעושים את אותו הדבר רק עם רובה אויר בקוטר .177 מטווח לא קרוב במיוחד וחזיר לא קטן, והוא נופל שדוד במקום, אז מה?

מה הקש/ר בין זה ובין לחימה?  מה הקשר בין זה ובין הגנה עצמית?  ירי ממארב?  אף אחד לא יכול להתגונן נגד זה, לא חזיר ולא אדם.

 

איך זה משתווה או דומה לטרוריסט חמוש בקרלו מאולתר, לבוש בבגדים אזרחיים ששלוף בהפתעה את התמ"ק המאולתר הזה ויורה לכל עבר.  אתם זוכרים?  זה בדיוק האבוקדו שפוגע במאוורר וחתיכות ירוקות טסות לכל עבר.

 

אבל כשאתה לא פוגע באותו 'משולש הריגה' כל כך מבוקש, והפגיעה שלך היא בו נאמר פריפריאלית בגוף התוקף, האם לא היית רוצה שלכדור שאתה יורה תהיה משמעות כלשהי?  האם לא תרצה לעשות ככל שביכולתך לעשות על מנת שלא יצא מגופו של התוקף?  אני מאמין שכן, אז מה לעשות שכדורי  FMJ עושים בדיוק את מה שאנחנו לא רוצים שהם יעשו וכדורי JHP עושים ברוב המקרים את מה שאנחנו רוצים שהם יעשו.  לא תמיד אבל לרוב.

 

אני אספר עוד סיפור קטן על עצמי...

 

כשבאתי בתחילת  שנות ה- 90 להדריך בלוט"ר (לוחמה בטרור) כבר היה לי שם בענף הנשק וכבר אז ידעו איך אני יורה.  לא כאן המקום לספר איך ולמה הגעתי לשם מלכתחילה, אבל עצם המעבר שלי לשם בשירות המילואים שלי הוליד אצלי חששות ברורים.  אני טכנאי קשר בהכשרתי הצבאית, וטכנאי אלקטרוניקה בהשכלתי.  אני ממליץ לכם בחום לא לתת לי כלום לתיקון בתחום האלקטרוניקה.

 

ועכשיו לך תתמודד עם ההילה של בית הספר ואתה בכלל מבוגר מכולם פי שתיים ונכון שיש לך מאחוריך מספיק קרדיט אבל עדיין, מצפים ממך להיות קוסם ויש לך שתי אפשרויות לנצח או לנסוע הביתה עם הזנב בין הרגליים ולחפש בגוגל את הימים והשעות שיש בהם מבחנים ללהקת בת שבע.

 

או אז כשהדופק הגיע ל-120, הברכיים כמו חמאה שנשכחה על גג משאית במרוץ פריז-דקר בשלב  מדבר סהרה, ו-30 זוגות עיניים נעוצות לך בגב, ובמחזור הדם יש לך אדרנלין כדי לספק שתי קבוצות פוטבול אמריקאי,  לך תחשוב על משולש הריגה ועוד כל מיני דברים לא מציאותיים אחרים, לך על זה., זה ממש יועיל.

ולגבי כושר עצירה ומה כן עובד ובעיקר מה לא עובד, אני מציע לכן בחום רב מאד להיכנס לגרסה הדיגיטלית של המגזין American Handgunner ולקראו את מדורו החשוב מאד בעייני של מסד איוב The Ayoob Files, שם הוא מנתח מקרי ירי אמתיים.  תקראו רק ככה סתם את המדור של חודשים מרץ אפריל ואת האחרון.  זה יספיק לצורך העניין.  זה טוב גם לחובבי ה- 45 והמאמינים בעליונותו הבלתי מעורערת של הכדור הזה.

 

 

 

 

 

 

Home


מסמך זה מוצג כמות שהוא ללא ערבות או אחריות, מפורשת או משתמעת, בהתייחס למידע הכלול בו.  המחבר/ים מסיר/ים כל אחריות, משתמעת או אחרת, מכל אדם המעוניין על דעת עצמו לפעול או להסתמך על תוכן מסמך זה.


כל הזכויות שמורות © 2016