כתבה מקורית!כדור הרעם

פעם ג'יימס בונד היה מזוהה עם הוולטרPPK  המיושן והיום הוא חמוש ב- P99המודרני.  אבי מור בחן את האקדח

והגיע למסקנה שמדובר בשדרוג משמעותי בעיקר בהתחשב בכך ש-007 החל את הקריירה עם אקדח של בחורה.

 

 

מאת:  אבי מור

 

מבוא

OO7 with P-99איזו אנחת רווחה שחררנו, הח"מ וחובבי הנשק וג'יימס בונד ברחבי העולם, כשהסתיימה סצנת המקלחת ב"מחר לנצח" ובונד והמקבילה הסינית שלו, ווי-לין, נכנסו למשרד המוסווה שלה, המצויד במיטב השכלולים של שירות הביון הסיני.  שם ראה בונד את אחד האקדחים היותר מודרניים (נכון ל-1997), הוולטר P99.  "זה הוולטר החדש!", נדלק 007, "ביקשתי מ-Q שישיג לי אחד כזה".  אבל בונד לא חיכה.  הוא פשוט לקח את האקדח והרביץ קפיצה של שבעים שנה קדימה בתחום הנשק.

 

החל מאותו רגע הפך הוולטר החדש לאקדח הרשמי של בונד.  ימיו של ה-PPK הקשיש, שליווה אותו במשך כל כך הרבה שנים, חלפו.  ועכשיו, כשהוא מתייצב ב"למות ביום אחר" חמוש ב-P99 אי אפשר שלא להתפעל מהדרך הארוכה שעשה 007 בכל מה שנוגע לחימוש.  אחרי הכול, הסוכן החשאי הכי מפורסם בהיסטוריה התחיל עם - תחזיקו חזק - אקדח של אישה.

איאן פלמינג, הסופר שברא את בונד, היה מעין מרגל בעצמו ועבד באחת המחלקות של השירות החשאי הבריטי.  אבל כשהגה את דמותו של בונד הוא שכח כנראה להתייעץ עם עמיתיו בעניין הנשק המתאים לסוכן החשאי שלו.  עובדה: כבר אז, בסוף שנות החמישים, לא השתמשו סוכנים בריטים בנשק שהפקיד פלמינג בידי 007.

יכול להיות שהקריירה שלו בשירות החשאי לא הביאה אותו מעולם לעיסוק רציני בכלי נשק, יכול להיות שזאת הייתה סתם טעות, אבל עם העובדות אי אפשר להתווכח:  פלמינג צייד את גדול הסוכנים החשאיים בעולם, השורד האולטימטיבי, בברטה בקוטר 6.35 מ"מ, כאמור, אקדח של נשים.

הדרך הטובה ביותר לתאר את אי ההתאמה בין 007 לאותו ברטה היא להזכיר את מה שקרה כשג'ף קופר, אחד המומחים הגדולים בעולם ואבי תורת הלחימה המודרנית באקדח, נשאל על ידי סוכנת של ה-CIA למה היא לא יכולה לשאת אקדח כזה בתפקיד.  "אם תירי ותפגעי במישהו", ענה קופר הקשיש, "הוא עלול להתרגז מאוד ולהכות אותך, וכל העניין יכול להיגמר באי נעימות גדולה".

 

 

הכו בתוף לאט

השידוך המוזר בין בונד לברטה הוא בעיקר אנקדוטה משעשעת מהעבר, אבל כדי להבין לעומק את הארסנל של 007 לאורך השנים צריך לדבר קצת יותר ברצינות על ההיסטוריה של האקדחים.  פעם הכול היה פשוט מאוד.  הגיבור רכב על סוס במרחבי המערב הפרוע, ועל ירכו היה תלוי אקדח תופי עם מנגנון הדק בעל פעולה בודד (Single Action-SA).  כשהיה צריך לירות הוא שלף את האקדח, דרך את הפטיש לאחור ולחץ על ההדק.  פשוט כמו שזה נשמע.  לא דרך את הפטיש לאחור - לא יכול היה לירות.

 

אז באו אקדחי התוף בעלי הפעולה הכפולה (Double Action-DA).  עכשיו הגיבור יכול היה לירות בשני אופנים.  אפשרות אחת הייתה לדרוך את הפטיש לאחור וללחוץ על ההדק כמו פעם.  האפשרות השנייה: בלחיצת הדק ארוכה יותר וקשה יותר, הפטיש של אקדחי ה-DA גם נדרך לאחור וגם נפל בחזרה על הפיקה של הכדור התורן בתוף, ונוצרה ירייה.  המשמעות הפרקטית של זה הייתה אקדח מודרני, שניתן לירות בו בקלות יחסית גם ביד אחת.

 

בתחילת המאה העשרים הופיעו בזירה אקדחים חצי-אוטומטיים מוזנים על ידי מחסנית.  גם אלה היו בתחילה בעלי פעולה בודדת: האקדח נישא עם מחסנית ב"הכנס", ובשעת הצורך היו דורכים אותו.  כדור היה נטען בבית הבליעה, ולחיצה על ההדק גרמה לסדרת פעולות שהסתיימה במחזור ירי מלא, כלומר ירי, חליצה, פליטה והזנה של כדור חדש באותו מהלך.  אבל אם היה כדור בבית הבליעה והפטיש לא היה דרוך לאחור, לא ניתן היה לבצע ירי באקדח למרות נוכחות הכדור בקנה, בדיוק כמו באקדח תופי בעל מנגנון SA.

 

באותה תקופה, אם רצית לשאת את האקדח עם כדור בבית הבליעה (כדי להיות מוכן לירות ביד אחת מבלי לדרוך אותו, כמו באקדחי תוף בעלי מנגנון DA) היו לך שתי אפשרויות.  או לשאת את האקדח עם פטיש דרוך ונצור עם כדור בבית הבליעה, או (וזאת כבר הייתה שיטה פחות בטיחותית) לדרוך את האקדח, להחזיק את הפטיש ביד אחת בעזרת האגודל ואז ללחוץ על ההדק.  זהירות רבה נדרשה בהנמכת הפטיש על בית הבליעה המלא; היית צריך לקוות שהפטיש לא יחליק מהאגודל, כדי לא לירות כדור שבכלל לא התכוונת לירות.

הרעיון לשאת את האקדח דרוך ונצור עם כדור בבית הבליעה לא היה מקובל אז על כולם, וגם כיום קיימים לו מתנגדים רבים.  למעשה, המומחים מסכימים שזה פתרון למקצוענים בלבד.  אבל הרעיון לשאת אקדח עם כדור בבית הבליעה לא נזנח לרגע.

 

 

וולטר - פריץ וולטר

Walther PPKבשנת 1930 שילב פריץ וולטר (שהעניק יחד עם אחיו קארל את השם וולטר ליצרנית הנשק הגרמנית), את שני החלומות.  הוא הכניס לתוך מנגנון האקדח החצי-אוטומטי את המנגנון שעד לאותו היום היה קיים אך ורק באקדח תופי בעל מנגנון פעולה כפולה, וכך נולד האקדח המזוהה ביותר עם ג'יימס בונד, הוולטר PPK.

למען הסדר הטוב יצוין רק שהוולטר PPK לא היה זה שבישר על המהפכה: קדם לו ה-(Police Pistol) PP ורק אחריו נולד האח הקטן יותר, שזכה לשם הדומה, "אקדח משטרתי קצר", (Police Pistol Kurtz) PPK.

ה-PPK היה אקדח קטן בקוטר 7.65 מ"מ, שטוח מאוד, בעל שבעה כדורים במחסנית.  הוא היה אמין מאוד, ובעיקר אפשר נשיאת אקדח טעון עם כדור בבית הבליעה ופטיש לא דרוך.  אבל כמו שכבר אמרנו, כל היתרונות האלה לא הספיקו כדי להפוך אותו לאקדח של 007.  לא מיד.

בחמשת הספרים הראשונים בסדרת בונד, עד "מרוסיה באהבה", היה 007 חמוש באקדח הברטה בקוטר 6.35 מ"מ.  היה לו רק יתרון אחד - ממדים צנועים - וכל השאר היה ונשאר חסרון.  כי לא רק האקדח היה קטן, אלא גם קוטר הקנה, והתוצאה הייתה כלי נשק חסר כל משמעות בלחימה.  לכדור שנורה ממנו חסר הדבר העיקרי הנדרש: כושר עצירה, כלומר היכולת של הכדור לעצור תוקף.

האיש ששינה את הכול היה ג'פרי בות'רויד, מומחה נשק בריטי ואביו הרוחני של Q האגדי (שגם נקרא, אגב, על שמו: קוראי פלמינג יודעים ששמו המלא של Q הוא "מייג'ור בות'רויד").  בות'רויד האמיתי לא אהב את הרעיון שגיבור ריגול בריטי חמוש במה שנחשב לאקדח נשים.  הוא כתב לפלמינג אחרי צאת הספר החמישי, ובהתייעצות שנערכה בין השניים הוחלף האקדח של בונד בוולטר PPK.  סצינה שמופיעה בסרט "דוקטור נו", כשבונד לא נוטה להחליף את הברטה הנוח להסתרה אבל נכנע ל-M ועובר לוולטר, לא לפני שהוא מנסה להחליף ביניהם ברגע האחרון (מה שמזכה אותו במבט מזרה אימים מצדו של הבוס).

 

 

שמאל ימין שמאל

007 GoldenEyeה-PPK שירת את בונד ברציפות עד אותה סצינה ב"מחר לנצח".  בונד נטש את האקדח בן שבעים השנה ועבר ל-P99 המודרני.  אבל זה היה רגע חשוב לא רק בדברי ימי 007, אלא גם בתולדותיה של חברת וולטר.  וולטר לא זורקת לשוק אקדחים חדשים כל שני וחמישי.  רק אחת לכמה שנים היא משיקה רובה או אקדח חדש, שתמיד גורמים ליצרנים אחרים לעשות שני דברים: להרים גבה בתמיהה ואז לרוץ לשולחן השרטוט ולנסות להדביק את הפער שנוצר.

כשוולטר הציגה את ה-P99 בשנת 1996 היה ברור לכולם שנפל דבר.  זה לא היה האקדח הראשון שהתהדר בגוף פולימרי וגם לא הראשון שהצטיין בתכולת כדורים גדולה, אבל היה בו דגש עצום על שני דברים: הנדסת אנוש ברמה גבוהה מאוד, והתאמה מרבית לשימוש על ידי שמאליים.  האקדח דו-צדדי כמעט לחלוטין, כך שג'יימס בונד חמוש היום בכלי מודרני בקוטר 9 מ"מ, והוא יכול להשתמש בו בשתי ידיים באופן שווה.

זה המקום להזכיר שכ-15 אחוז מאוכלוסיית העולם הם שמאליים ושיצרני הנשק ברחבי העולם נוטים להתעלם מהם.  יש שמנסים לבנות אקדחים שחלק מהפונקציות שלהם יתאימו לשתי הידיים או שניתן יהיה להפוך אותם מצד ימין לצד שמאל, אבל רק מיעוט קטן של יצרנים הולכים את כל הדרך ומייצרים אקדחים דו-צדדיים מושלמים (או כמעט מושלמים).  ועם ה-P99 וולטר הלכה כמעט את כל הדרך.

דוגמה מאלפת אחת היא תפס המחסנית: הוא לא רק דו-צדדי, אלא גם בנוי וממוקם בצורה שונה לגמרי מהמקובל.  הוא נמצא במקביל לשמורת ההדק, וניתן ללחוץ עליו גם עם אצבע ההדק וגם עם האגודל, לא משנה איזו יד אוחזת באקדח.  האקדח בנוי עם מנגנון הדק בעל פעולה כפולה, אבל בניגוד למנגנון שוולטר עצמה המציאה אין בו נצרות מחלק כמו ב-PP וב-PPK.  לאקדח ה-P99 יש מחלק רחב ופנוי מכל דבר שעלול להכאיב ליורה בעת דריכה מהירה; מעבר לזה, על המחלק קיים מנגנון דו צדדי להשמטת הנוקר הפנימי על בית בליעה מלא, למי שבוחר לשאת אותו עם כדור בבית הבליעה ולנצל את היתרון של מנגנון ה-DA, הכפתור מצוי במרכז המחלק, אינו בולט מעל פני השטח וניתן להפעיל אותו בשתי ידיים באופן שווה.

אגב נוחות, לאקדח אין פטיש חיצוני.  זה אומר שאין בו בליטות העלולות להיתפס בבגד בעת שליפה ממצב מוסתר מתחת לבגדים.  בכלל, האקדח חלק למגע מכל הכיוונים, אבל קת הפלסטיק מחוספסת דיה כדי למנוע החלקה מידיים מזיעות.  עוד הברקה מתחום הנדסת האנוש: גב קת האקדח מתחלף.  בקופסה שבתוכה נמכר ה-P99  יש שני גבים (לא כולל זה שכבר מורכב על האקדח), כך שניתן להתאים את היקף הקת לגודל כף היד.

ואי אפשר בלי כמה מלים על הגוף הפולימרי, שנותן למהנדסים הזדמנות להשתולל.  חשוב להבין שאקדח פולימרי עם מחסנית מלאה של 15 כדורים שוקל כמו אקדח פלדה מקביל וריק.  כל קצין חימוש צריך לשאול את עצמו כמה גרמים סוחב השוטר או החייל על כל כדור נתון שעומד לרשותו בעת הלחימה; וולטר נתנה לאנשי החימוש תשובה הולמת גם בהיבט הזה.

 

 

לילה טוב, הוד מלכותה

P-99נו, אז איך זה לירות כמו ג'יימס בונד? במשפט אחד: כיף כמו שזה נשמע.

בניסוי הירי שערכתי לא יכולתי שלא להתפעל משקע הקת (המצוי בחלק האחורי של הקת, מתחת למחלק): הוא כל כך עמוק שגם בעלי ידיים גדולות ובשרניות לא יוכלו לפצוע את עצמם מתנועת המחלק לאחור.  מצד שני, בעלי ידיים קטנות כמוני יופתעו לגלות שגם בירי ממושך מאוד לא נוצרת עייפות או תחושת מאמץ.  הגעתי לכל פקדי האקדח בקלות רבה, ואפילו לא נאלצתי להתקין את גב הקת הקטן יותר.

רק לצורך ניסוי ירי בפעולה כפולה החלפתי לגב הקטן יותר, ולא נתקלתי בבעיה לירות -  למרות שהאצבעות שלי קצרות באופן יחסי.

אבל בזה לא תמה החשיבה של וולטר על המשתמש: בקופסת האקדח יש כוונות קדמיות שונות בגובהן שניתנות להחלפה על ידי היורה, לצורך התאמת נקודת הפגיעה בהתאם לסוג התחמושת שבמחסנית.  אגב, וולטר לא שכחה את הלקח שלמדה גלוק האוסטרית בדרך הקשה, והמחסניות בנות 16 הכדורים של האקדח עשויות ממתכת ולא מפלסטיק, שמעבה אותן מאוד.  כך ירד מראש ההיקף הכללי של הקת.

מהלך ההדק של ה-P99 ייחודי.  מכיוון שלירי במצב של פעולה כפולה נדרש מהלך הדק ארוך לצורך דריכת הנוקר והפלתו באותו מהלך, מה שלא דרוש בירי פעולה בודדת, וולטר שילבה במהלך תחנת ביניים, שבה ניתן להציב את ההדק בכדי לקצר את הילוך הסרק על לשלב הירי עצמו.  בשילוב עם מהלך חידוש קשר קצר ביותר בין ההדק ומנגנון הירי אחרי כל כדור שנורה, הושג מנגנון נוח מאוד לירי מהיר בעת לחימה.

גם את נושא הבטיחות וולטר לא זנחה.  כשהנשק דרוך מופיעה נקודה אדומה בחלקו האחורי של המחלק, שניתנת לראייה ביום ולמישוש בלילה.  גם נוכחות של כדור או תרמיל בבית הבליעה מצוינת על ידי נקודה אדומה דומה.  בקיצור, סוכן חשאי שעומד לפרוץ למחבוא של הנבל ורוצה לוודא שהכל מוכן לא יסגיר את עצמו על ידי רעש המחלק.  מבט או מישוש יעשו את העבודה בשקט מוחלט.  ואגב עבודה בשטח: הגוף הפלסטי והמחלק, המצופה בחומר נגד חלודה, מגנים היטב על האקדח ממפגעים, כך שבונד יכול להחזיר אותו שלם למחסן של  Qהחדש, ג'ון קליז.

עוד דבר שיכול לשמח את-Q, וולטר שילבה בתחתית החלק הקדמי של גוף האקדח מסילת אבזרים מסוג פיקטיני, שאליה ניתן לחבר בקלות אבזרי כיוון אופטיים נראים ובלתי נראים, כמו צייני לייזר או פנסים טקטיים.  גם ההיבט הזה מציב אותה בשורה הראשונה של החברות המייצרות אקדחי לחימה.

גם הפירוק וההרכבה מאפיינים אקדח מודרני: ה-P99 מתפרק בקלות לחלקיו המרכזיים, הקפיץ המחזיר הוא מערכת סגורה שאינה הולכת לאיבוד בתנאי שדה והניקוי קל (הפיח אינו נדבק לחלקי הפלסטיק וגם לא לחלקי המתכת המצופים).

אם לסכם את ניסוי הירי, הרי שמדובר בחוויה נעימה ומדויקת באופן יוצא דופן.  האקדח מזין בקלות כל סוג תחמושת שמוכנס למחסנית, מכדורים בעלי מעטה מתכתי מלא בעלי אף עגול ועד כדורי חוד חלול בעלי צורה חריגה.  בקיצור, הוד מלכותה יכולה לישון בשקט: האיש ששומר עליה מצויד עכשיו בפאר תוצרת הנשק.

אגב, אם למרות כל האמור לעיל מישהו בכל זאת מתגעגע לימי ה-PPK העליזים, הנה העובדות: לא רק שוולטר כבר לא מייצרת אותם, אלא שאפילו חלקי חילוף עבורם כבר לא נפלטים מפס הייצור.  אז עם כל הכבוד לנוסטלגיה, עבר זמנם.  אנחנו, כמו בונד, חיים בעידן ה-P99.

 

 

לראשונה פורסם בירחון בלייזר, גיליון 17, דצמבר 2002.

 

 

הערות ותגובות

 

P-99

 

Home


מסמך זה מוצג כמות שהוא ללא ערבות או אחריות, מפורשת או משתמעת, בהתייחס למידע הכלול בו.  המחבר/ים מסיר/ים כל אחריות, משתמעת או אחרת, מכל אדם המעוניין על דעת עצמו לפעול או להסתמך על תוכן מסמך זה.


כל הזכויות שמורות © 2004