כתבת עריכה!עופרת בעידן המודרני

ההבנה לסכנות מעופרת התקדמה מאד בשנים האחרונות.  סקירה זו משלבת התנסות אישית עם מידע חשוב ועדכני

 

מאת: אבי מור

 

 

הקדמה

חלו שינויים מאז שפורסם המאמר המקורי בנושא העופרת וסכנותיה, בעיקר בשני תחומים.  האחד הוא שהתקינה מאד הוחמרה בעולם המערבי וגם בארץ.  השני שהוא שיחס הרשויות בארץ השתנה, אמנם לא מספיק אך בהחלט השתנה.  מאמר זה ממשיך את המאמר המקורי.

 

 

נקודה האישית שלי

הדברים נכתבים מתוך הניסיון והידע שצברתי כשניהלתי קרב אישי בהרעלת עופרת, מלחמה שגבתה ממני לא מעט כסף, אבל בעיקר מחיר אישי גבוה כי חיי השתנו באחת ללא הכר, ועל אף שכבר מזמן אין עופרת בדמי ברמה מסוכנת, כבר לא חזרתי לחיי הקודמים. אני מאמין שאף לא אחד מאתנו ראוי שיגיע לרמת העופרת שהגעתי אליה ויעבור את מה שעברתי.  אפשר להימנע מכך. 

 

בתחילת שנות האלפיים ניהלתי מטווח תת-קרקעי במרכז הארץ שלשמחתי ולשמחת רבים אחרים כבר אינו קיים היום.  הסגירה רשומה על שמי ואינני מצטער על זה לרגע.

 

אינני רוצה לייחס לעצמי תכונות טובות מדי אבל החלטתי לבצע לעצמי בדיקות רפואיות ברפואה תעסוקתית לי ולחבר שהבאתי אותו לעבוד איתי שם.  זאת בלי לדעת בעצם לדעת שכך מתחייב על פי חוק, לבצע בדיקות כניסה, לפני תחילת עבודה עם חומרים מסוכנים ובכללותם עופרת.  מטרת הבדיקות הם לקבוע את רמת הכניסה של רמת העופרת בדם ובשתן, וכן את רמת השמיעה, בהקשר שלנו, מדריכי ירי, מפקחי מטווחים ויורים ספורטיביים פעילים.

 

אני כבר הייתי אחרי עשר שנות ניהול פעיל של מטווח רמת גן, ניהול פעיל רוצה לומר, לא רק ישיבה במשרד, וגם על זה בהמשך, אלא שעות רבות על קו היורים בהדרכות שונות.

 

מתאריך הפסקת עבודתי במטווח רמת גן (קיץ 2000) ועד תחילת עבודתי באותו מטווח בו נפגעתי מהעופרת, חלפו כשנתיים, ויש להניח שרמת העופרת בדמי אם הייתה, ירדה מאד. לא הפסקתי לחלוטין את הירי וההדרכות והייתי קלע פעיל בירי מעשי ובירי אולימפי אבל כפי שהתברר בדיעבד גם במטווח רמת גן רמת העופרת בדמי הייתה 'סבירה' אם אפשר להתבטא כך.

 

בעקבות הרעלת העופרת שלקיתי בה, השתנו חיי.  נאלצתי להפסיק להדריך ולהפסיק לירות להנאתי למשך שנה וחצי.  מטה לחמי נפגע והחלפתי את התחביב שלי במקצוע שלי ולהיפך - זה לא משהו שתכננתי. זה לא שינוי שרציתי בו, הוא נכפה עלי מכורח הנסיבות.  אם הייתי יודע אז את מה שאני יודע היום, הכל היה אחרת.

 

בשנים 2005-2006 נרתם האגף לרישוי ופיקוח על כלי ירייה, שהיה אז עדיין במשרד הפנים,  שבראשו עמד  מר יעקב עמית ואתו מר יוסי מנשה ומר משה דיין והקצו זמן יקר בהכשרות של מדריכי הירי, מפקחי המטווחים, בעלי/מנהלי מטווחים ובעלי רישיון סחר בנשק.  ההרצאה על העופרת וסכנותיה ועל סכנות הבריאות במטווחים בכלל הפכה להיות חלק בלתי נפרד מיום העיון שכל אחד מבעלי המקצוע שהזכרתי למעלה נדרש להשתתף בו על מנת לחדש את רישיונו

 

עד היום אני מודה לאנשי האגף לרישוי ופיקוח על כלי ירייה מכל ליבי על ההכרה בחשיבות הנושא והקצאת הזמן היקר בכל יום עיון על מנת להעלות את המודעות של העוסקים בנושא. המאמר המובא לפניכם, מטרתו זהה, להחזיר למודעות את הנושא ולידע את החדשים בתחום ולמנוע ממקרים כאלו כמו שקרו לי לחזור על עצמם ואף חמור יותר מזה.

 

 

השפעות העופרת במהלך ההיסטוריה

את השפעתה המזיקה של העופרת כבר יודעים המון שנים. כמה שנים? היפוקרטס כבר כתב על השפעתה המזיקה של העופרת בכתבי הרפואה שלו וזה כ-400 שנה לפני הספירה. עשירי רומא בניגוד לענייה היו יכולים להרשות לעצמם שני דברים, להזמין כדי עופרת לאחסון יין ולהתקין צנרת למים זורמים בביתם.

 

עד היום שמו של האינסטלטור באנגלית (Plumber) לקוח מתוך שמה הלטיני של העופרת, Plomb.  כשהמים זרמו בצינורות העופרת הבעיה הייתה קטנה, אבל כשעמדו המים לאורך זמן בצינורות הפכו המים להיות עשירים בעופרת ומשם מצאה העופרת את דרכה בקלות רבה אל מי שהשתמש במים אלו.

 

לעופרת יש טעם מתוק.  ניתן בהחלט להרגיש בטעם על השפתיים אם אתה נקלע למקום בו יש כמות מוגזמת של עופרת באוויר. לכן עשירי רומא הזמינו כדי יין עשויים מעופרת על מנת לאחסן בה את היין על מנת שהיין יקבל את טעמה המתוק של העופרת. יותר מ-2000 שנה אחרי עדיין יש שרידי עופרת בעצמות שמתגלות בחפירות ברומא. את טירופו של  הקיסר נירון ששרף את רומא תוך כדי נגינה על כינור, מייחסים ההיסטוריונים לטירוף שנבע מרמה מאד גבוהה של עופרת בדמו.

 

בהקשר הזה ניתן להזכיר את דמותו של הכובען המטורף מהסיפור עליזה בארץ הפלאות.  כובענים היו משתמשים בעופרת על מנת להקנות לכובעי הלבד שהם ייצרו קשיות על מנת שהכובע לא יאבד את צורתו.  כובענים לא מעטים נפגעו מהעיסוק בעופרת שחלק מהשפעותיה על המוח הוא טירוף.

 

לאורך השנים לימדו אותנו שנפוליאון ירד מדעתו מרוב עצב וצער כשבתום שלטונו והוא הוגלה לאי אלבה.  אך ככל הנראה שהטירוף נבע מחשיפה גבוהה מאד לעופרת.  בדיקות העלו שהארמונות ומעונותיו של נפוליאון היו עשירים בעופרת.  דגימות מווילונות, ציפויי  הקירות, שטיחים ועוד, מגלות רמות גבוהות מאד של עופרת.  בהחלט ייתכן שנפוליאון  הצטער צער רב כשירד מגדולתו אך השיגעון נובע ככל הנראה מחשיפה גבוהה לעופרת לאורך שנים רבות.

 

 

האם העופרת קיימת רק במטווח?

בוודאי שלא.  העופרת הינה חלק בלתי נפרד מחיינו ואי אפשר בלעדיה בתחומים רבים שלחיינו רק צריך ללמוד להיזהר ולהישמר.  במצברי הרכב שלנו, במעבדות העוסקות בחומרים רדיו אקטיביים ומקרינים ועוד.

 

אבל העופרת נמצאת גם במקומות נסתרים ושם יש היזהר.  בשני חגי המתנות הגדולים בישראל, ראש השנה ופסח, יש ייבוא עצום של כלי אוכל מסין.   לעיתים אנו מתבשרים על ביקורות פתע אותן עורך משרד הכלכלה במכולות המיובאות ולא אחת אנחנו מתבשרים על עשרות טונות של כלים בהם יש צבע עשיר בעופרת.  כלי האוכל אלו אינם ראויים לשימוש בגלל זה.  אבל לא רק - כבר היו כמה מקרים של ייבוא רהיטים לחדרי ילדים וצעצועים שאינם עומדים בתקינה המודרנית  בנושא העופרת. המדינה עושה די הצורך ולא רק בתחום הזה.

 

עליכם לוודא שאינכם אוכלים מכלים להם צבע עשיר בעופרת ולבדוק שאת חדרי הילדים בונים מריהוט שעבר ביקורת ונבדק ונמצא כלא מזיק לילדים.  יש ליזכור אצל ילדים הפגיעה מעופרת היא לתמיד.

 

לאחרונה התעוררה בעיית העופרת יחד עם החשיפה שבמכונות לייצור קפה התגלו במים רמות עופרת אסורות.  רבים פנו אלי ושאלו כיצד?  מאיפה מגיעה עופרת למכונות הקפה?  זה יכול להגיע משני מקורות:  חלקי הפלסטיק שמהם בנויה המכונה ומחיבורי הפליז של הצנרת ו/או חומרי ההלחמה של הצנרת. זאת בניגוד למה שטען אחד המומחים בטלוויזיה כי "הפליז משחרר עופרת למים".

 

בהקשר הזה זו הזדמנות לספר על משהו יוצא דופן ממנו ניתן ללמוד גם על מכונות הקפה.  לפני כ-15 שנה התגלו לפתע רמות מאד של עופרת במי השפדן, אותם מאגרי מי ביוב המיועדים לטיהור ומחזור.  מכיוון שהמים המגיעים למאגרים אלו מקורם בבתי המגורים באזור ראשון לציון, חולון ובת ים, ולא שפכים תעשייתיים, תהו האחראים לנושא מהיכן מגיעה העופרת.  העופרת מגיעה מצנרת מים ביתית באיכות ירודה.

 

אותם מחברי פליז המשמשים לחיבור צנרת המים הנקיים בבית נעשים ביציקה באופן לא חוקי עם תערובת של עופרת בפליז, על מנת להוזיל את מחיר המוצר, להקל על תהליך היציקה ולעשות אותו שיהיה בגימור יפה יותר. רק שלאט לאט נוטשת העופרת את הסגסוגת ונספגת במים העומדים במשך הלילה וזורמת יחד עם כמויות גדולות של מים שמשמשים לשתייה, לצחצוח שיניים, לבישול, לכביסה, לשטיפת הרצפה וכולי.

 

חלק גדול כמובן מעופרת מוצא את דרכו לגוף האדם, והרוב יגיע בסופו של דבר אל מאגרי הביוב.  כן, ניסיונם של הקבלנים לחסוך בעלויות הבניה ורכישה של מוצרים שאינם ראויים לשימוש מביאה לתוצאה הזו ויחד אתו לנזילות "בלתי מוסברות" באותם רבי-קומות בסביבה. אין להתפלא אם האביזרים המשמשים במכונות הקפה לחיבורי הצנרת מגיעים מאותו מקור מפוקפק.

 

המקור השני הוא חלקי הפלסטיק. בשנת 2006 הועבר באיחוד האירופי חוק שנקראה ROHS (איסור על שימשו בחומרים מסוכנים במוצרים המיועדים לשימוש ביתי) האוסר על שימוש בעופרת בעת ייצור חלקי פלסטיק.  עד אז עד כ-30% מהמוצר היה עופרת והשאר פלסטיק.  את הודעת התאימות של המוצר לשוק האירופי ניתן לראות על הרבה מוצרים, כשהאותיות ROHS מוטבעות עליהן.  אינני יודע אם החוק בישראל קיים גם כן, אבל אני כן מכיר מקרה קשה של ארבעה פועלים שנפגעו במפעל לייצור מוצרי פלסטיק חלקם נפטרו מהרעלה וחלקם נכים 100%. 

 

 

נשים ועופרת

אין לעניות דעתי מספיק קלעיות או מדריכות ירי.  הייתי רוצה לראות הרבה יותר נשים עוסקות בקליעה או נושאות נשק להגנה עצמית.  נכון שהעופרת כפי שכתבנו מסוכנת יותר לנשים אבל בכל העולם יש יורות ומדריכות שלמדו לחיות עם זה. לא רק היורות והמדריכות צריכות להישמר היטב - גם נשים בעלות תפקידים אחרים במטווח.

 

במטווח במרכז הארץ, תת-קרקעי, בו האוורור לא היה תקין וזה בלשון המעטה, התעלות המפנות את האוויר המזוהם כבר היו כמעט סתומות, מה שגרם לקצב החלפות האוויר לרדת בצורה משמעותית. פקידת הקבלה שישבה מחוץ למטווח נפגעה ובדמה התגלתה רמה של 20 מ"ג/ד"ל.  בהמלצתי היא בכלל הלכה להיבדק ולשמחתי היא גם קיבלה את עצתי ועזבה את המקום.

 

 

ילדים ועופרת

במהלך המעקב שלי אחרי ירידת העופרת בגופי, תחת השגחתם של הרופאים סופר על מקרה מאד מעניין.

 

אל בית החולים רמב"ם הובא נער מאחד מכפרי הדרוזים בגליל.  הנער סבל משיתוק חלקי בגפיים העליונות והתחתונות.  שום בדיקה לא העלתה השערה לסיבה שבגלל נוצרה הפגיעה העצבית.  בבדיקת דם לא שגרתית כמובן נתגלתה רמת עופרת גבוהה בדמו של הנער ואף לא אחד מאנשי הצוות הרפואי לא הצליח להעלות על דעתו מה מקורה של העופרת עד שנסעו לביקור בית בביתו של הנער.

 

בביקור התגלה שהמשפחה מתפרנסת מטחנת קמח בסגנון העתיק של שתי אבני ריחיים.  את עמוד העץ המחובר לאבני הריחיים עטפו בשרוול עופרת על מנת למנוע משבבי עץ להגיע אל הקמח ולפגוע באיכותו.  הנער, שכילד כבר זחל על רצפת טחנת הקמח ונשם את האבק הנגוע בעופרת צבר את העופרת בגופו עד שנוצרה פגיעה שממנה הוא לא יכול להירפא.

 

חברה קרובה שלנו היא רופאת שיניים לילדים בבוסטון, מסאצ'וסטס. תקנות העופרת בארה"ב הן מהמחמירות בעולם, הן בילדים והן בנשים וגברים.  בדיקות רנטגנן לילדים נעשות בעוצמה נמוכה מאד, דבר שגורם לעופרת במצויה בשיניים של ילדים להתגלות בבדיקה.

 

מספרת לנו החברה שלנו כיצד גילתה עופרת בשינייו של ילד מטופל שלה ודיווחה לרשויות המדינה שהתערבו ונמצא שהבית הישן בו התגורר הילד היה צבוע בצבעים עשירים בעופרת וחלק מצנרת המים העתיקה הייתה עשויה מעופרת.  בתוך פחות מ-24 שעות המשפחה פונתה מביתה לדיור חליפי.  הבית נעטף בצורה מיוחדת, נהרס ופונה מהמקום, יחד עם כשלושה מטר אדמה שנחפרה לעומק ואף היא פונתה מהמקום.  רק לאחר שהמקום הוכרז בטוח נבנה בית מחדש.

 

עד היום בישראל ישנם שני מקומות שבעבר שכנו בהם מפעלים ביטחוניים שפונו לפני עשרות שנים ולא ניתן לבנות בהם בתי מגורים לפי התוכנית המקורית שכן האדמה במקום מזוהמת בכמויות בלתי עצומות של עופרת ולא משנה עד איזה עומק יחפרו.  שנים של הזנחה, חוסר פיקוח ואי עדכון של התקנות ובעיקר אי אכיפה שלהם באות לידי ביטוי עכשיו.

 

 

אחרית דבר

אני בסדר היום. רמת העופרת בדמי היא כפי שידועה אצל עשרות מיליוני אנשים החיים בעולם המערבי המודרני, המתועש ומזוהם.

 

בשנת 1985 כשבארה"ב החליטו לעבור לשימוש בדלק נטול עופרת הרשויות רצו מאד לדעת מה תהיה ההשפעה על בריאות האוכלוסייה.  ברחבי ארה"ב נבדקו קבוצות גברים שלא היה להם שום קשר ישיר לעיסוק בעופרת.  אצל חלקם הגדול נרשמו רמות עופרת של עד 20 מיקרו גרם בדציליטר דם.

 

אותם גברים נבדקו 10 שנים אחרי המהלך ובדמם נמצאו 4 עד 7 מיקרוגרם עופרת וזה הפך להיות הסטנדרט לרמות עופרת בדם בעולם המערבי.  כשמתגלות רמות עופרת הרבה יותר גדולות מזה אצל עובדים בסיכון, אלו העובדים בעיסוק עם קשר ישיר לעופרת, המדינה לצערי הרב אינה עושה דבר.  האחריות היא על כל אחד ואחד מאתנו.

 

 

כיצד נפטרתי מהעופרת?

לאחר התייעצויות רבות עם שני רופאים שנחשבים מומחים ברמה הבינלאומית בתחום הרפואה התעסוקתית ובתחום הרעלות ממתכות כבדות הפסקתי את עבודתי באותו מטווח שכאמור נסגר לאחר מכן.

 

במשך שנה וחצי לא הלכתי למטווח והקפדתי על שני דברים עליהם אני מקפיד עד עצם היום הזה.

1.      שתייה מרובה, שכאמור גורמת ליצירת מפל ריכוזים נמוך בדם ומושכת את העופרת מהרקמות הרכות, השריריות, השלד והשיניים אל מחזור הדם ומשם החוצה דרך מערכת השתן.  זו תכונה ששמורה אך ורק לגברים - נשים וילדים עקב היותם צרכני סידן לא נהנים ממנה.

2.      צריכה מוגברת של כוסברה שהוכחה כמסייעת בפליטת מתכות כבדות רעילות מגוף האדם.

 

היום כמובן אני מקפיד על היגיינה אישית בכל הקשור בנשק בהתאם למה שנכתב למעלה. במהלך ההרצאות בימי העיון אותם ערכו אנשי רישוי הנשק אמר לי אחד המדריכים, "אני רץ כל ערב ומזיע את העופרת החוצה"...  לא, זה לא עובד בצורה כזו, הלוואי וזה היה כל כך פשוט.

 

 

בנוגע לרופאים תעסוקתיים ורופאים בכלל, יש לנו נטייה לחשוב שהרופאים התעסוקתיים יודעים ויכולים להגן עלינו שעה שאנחנו באים לבדיקות התקופתיות במחלקות השונות לרפואה תעסוקתית.

 

כשהייתי במעקב במחלקה לרפואה תעסוקתית בראשל"צ, באחד הביקורים מצאתי על הקיר טבלה ענקית מוסתרת על ידי וילון.  בחוצפה הסטתי את הווילון ללא רשות ותחתיו התגלתה טבלה הקושרת בין החומרים המסוכנים, כולל מתכות כבדות וכמובן עופרת, לבין המקצועות השונים.

 

לכל סוג חומר הייתה התראה לגבי הרמה שהתגלתה אצל העובדים.  על פי הטבלה שהייתה נהוגה אז, ברמה של 40 מ"ג/ד"ל כבר היה צריך להתריע בפני כל הגורמים הממשלתיים ולסגור את המקום לבדיקות מעמיקות וכמובן להכניס את העובדים למעקב צמוד, דבר מזה כמובן לא בוצע.

 

כשהפניתי את תשומת ליבה של הרופאה האחראית, היא הסתכלה על הטבלה כאילו שהצגתי בפניה כוכב לכת חדש שהתגלה במרחק נסיעה באוטובוס מכדור הארץ, רמת הפליאה שלה הייתה רק גבוהה במעט מרמת העופרת בדמי ובדמו של האדם האחר שעבד יחד איתי באותו מטווח תת קרקעי.

 

במהלך התחלת המלחמה להורדת רמת העופרת בדמי, הציעה רעייתי שהיא אחות במקצועה ועובדת בבית חולים בילינסון שאבצע בדיקות מקיפות שידועות בשם 'סקר מנהלים'.  יום בדיקות מקיפות שלאחר כל הבדיקות מתיישבים עם רופא בכיר לסיכום.  לי יצא לשבת עם פרופ' פ.ז. שהוא רופא פנימי ידוע.  הסתכל עלי הרופא ואמר שכשהוא מסתכל עלי ועל משקלי הכתוב בטופס שזה לא מתיישב שלו ביחד.  צחקתי ואמרתי שיש לי משקל סגולי גבוה בגלל העופרת.

הרופא הניח את העט מידו ואמר, תסביר לי.  התחלתי, הוא עצר אותי ונעלם לדקות ספורות וחזר עם רופאה תעסוקתית.  נתבקשתי לחזור על הכל מחדש – אני כבר הייתי מאד בקיא בנושא הרעלות עופרת – הם לצערי לא!  הם היו מאד מופתעים לשמוע את מה שהיה לי להגיד ושניהם הודו שהם מעולם לא שמעו על זה.

 

 

שקר הבמ"פ

במ"פ הן ראשי התיבות המייצגות את המינוח הרפואי 'בלי ממצא פתולוגי' רוצה לומר שהכל בסדר אבל זה מאד לא נכון.

 

בהנחה שהמקסימום המותר על פי החוק הוא 30 מיקרו גרם עופרת ב- 10 סמ"ק דם, תוצאת בדיקה של 29.9 תקבל את התשובה במ"פ בפנקס הבריאות שלך.  אבל כיורה או כמדריך או כל אדם שחשוף לעופרת אסור לך לקבל את התשובה הזו. עליך לדרוש לראות את תוצאות בדיקות המעבדה בדיוק כפי שקורה עם כל בדיקת דם אחרת על מנת לדעת בוודאות היכן אתה מוצב על סרגל הערכים.

 

גם במקרה שלי, רק לאחר שביקשתי לראות את התוצאות האמתיות הבנתי את גודל הבעיה.  בדיקת העבר הוכיחה שבעבר לא הייתי ברמת סכנה, גם לא על פי סטנדרטים שנהוגים היום, והם רחוקים מאד ממה שהיה מקובל אז.

 

באחד מימי העיון בשנת 2005 הרצתי בפני מדריכים ביום העיון לחידוש רישיון המדריך.  בין המשתתפים היה חבר שישב באולם וראיתי שהם פשוט מתפוצץ עוד רגע, 'מת' להגיד לי משהו.  בתום ההרצאה ניגש אלי ואמר "אני כבר שישה חודשים סובל מכאבי בטן, עושה בדיקות בלי סוף.  כבר אמרו לי שאני ממציא את זה.  אף אחד לא חשב לבדוק לי את רמת העופרת בדם."  שבועות ספורים בלבד קיבלתי טלפון – "תודה. הצלת אותי ואני מתחיל בתהליך להורדת רמת העופרת בגופי."

 

 

תקנות העבודה עם עופרת

תקנות העבודה עם עופרת תוקנו כבר ב- 1983, אבל כמו עם הרבה מאד דברים דבר לא נעשה בנושא אכיפת החוק.  אני מרצה על הנושא כבר מעל עשור, בהרבה מאד מקומות, גופי ביטחון אזרחיים ומוסדיים, ומייעץ בנושא למספר גופים שמעוניינים לשמור על אנשיהם.

 

לצערי הרב אני חייב לציין שעד היום מצאתי רק גוף ביטחוני ממשלתי אחד שעומד בכל דרישות החוק.  השאר פשוט מתחמקים.

לאחרונה נשאתי את ההרצאה בנושא בפני גוף ממשלתי המונה יותר מ-150 מדריכים. חוץ מאדם אחד שמודע לנושא בעקבות מה שקרה לי ושמע את סיפורי האישי, שרר הלם באולם במהלך ההרצאה ולאחריה התפתחה שיחה טעונה בהמון רגשות וטענות כלפי הגוף בו הם משרתים.

 

 

אז מה עושים?

נפגעת?  התגלתה רמת עופרת גבוהה בדמך?  לנו הגברים יש יתרון בנושא, בהייתנו צרכני סידן קטנים, קל לנו להיפטר מהעופרת. כזכור, העופרת מרמה את הגוף ומתיישבת במקום סידן במקומות חיוניים בגופינו.  נשים וילדים לא זכו לפריווילגיה הזו.

 

·         צמצם באחת את חשיפתך לעופרת.

·         לעופרת יש זמן מחצית חיים של שלושה חודשים. בדוק את עצמך שוב אחרי תקופה זו וראה אם אתה מתחיל בתהליך הפחתת רמת העופרת בגופך.

·         ישנם טיפולים מסוכנים ויקרים לטיפול בהפחתת רמת העופרת בגוף, אבל הם יינתנו למי שנחשף חשיפה חד פעמית חמורה ולא למי שנחשף בחשיפה כרונית.

·         בעזרת הרופא שלי למדתי מאיגוד הרפואה האלטרנטיבית בארה"ב שכוסברה עוזרת בפליטת מתכות כבדות מהגוף, בכללן עופרת.  אני צורך כוסברה על בסיס קבוע.  רק לאחר שלמדתי עובדה זו והתחלתי לצרוך כוסברה בצורות שונות, החל התהליך המשמעותי של נטישת העופרת את גופי בקצב המבוקש.

·         שתה הרבה. שתיה גורמת להשתנה מוגברת, מה שיגרום לירידת ריכוז העופרת בדם שנוטשת את הגוף באמצעות פעולת הכליות.  מפל ריכוזים בדם גורם לעופרת לנטוש את הרקמות בהן היא התיישבה אל מחזור הדם ושוב משם החוצה. שתה הרבה, זה מועיל ומאיץ את התהליך.

·         ובעיקר, נקוט בכל פעולות המניעה שפורטו לעיל. שמור על עצמך ועל בני ביתך.

 

ולכן הנשים, הקלעיות והמדריכות, כפי שהדגשתי לא פעם כאן, שימרו על עצמכן ועל ילדיכן היטב. לכן אין את האפשרות להיפטר מהעופרת כפי שלנו הגברים יש.  מראש לא צריך להגיע למצב הזה, אבל בשבילכן הוא מסוכן פי כמה וכמה.

 

 

 

 

Home


מסמך זה מוצג כמות שהוא ללא ערבות או אחריות, מפורשת או משתמעת, בהתייחס למידע הכלול בו.  המחבר/ים מסיר/ים כל אחריות, משתמעת או אחרת, מכל אדם המעוניין על דעת עצמו לפעול או להסתמך על תוכן מסמך זה.


כל הזכויות שמורות ©