גלוק כ"ד

 

חברת Glock (גלוק) האוסטרית הפכה למותג מוביל בתחום האקדחים. סקירה זו בוחנת את דורותיו של האקדח הנפוץ ובוחנת את יכולותיו.

 

 

מאת:  אבי מור

 

עכשיו תציירו בדמיונכם חנות נשק ישראלית רגילה.  הדלפק כמו בחנות של שוקולדים, כשבונבונים מונחים תחת דלפקי הזכוכית.

 

כן, גם כאן וגם כאן רק המוכר יכול לתת לכם את מה שתרצו לראות. קבוצת קונים, צעירים בדרך כלל, לעיתים אפילו קונה בודד נכנסים אל החנות, ניגשים אל הדלפק ומבקשים לראות גלוק כ"ד.

 

אני נשבע לכם שגם אם הייתי יודע מה פירוש ראשי התיבות כ"ד לא הייתי מגלה לכם.

 

זה כנראה עניין של חינוך שקיבלתי בבית. אצלנו בבית עוד לפני הרבה שנים לא אמרו שב"כ כשרצו לדבר על שירות הביטחון הכללי.

 

הוריי ז"ל אמרו ש"ב.  לדוגמה, "הבעל של השכנה צופיה הוא בש"ב" אמרו בדרך כלל כשהאותיות ש"ב נהגו בלחש רב.  אגב באמת הייתה לנו שכנה צופיה והבעל שלה צבי באמת היה בשב"כ וזה היה מזמן.

 

אבל מה זה לכל הרוחות כ"ד? ועוד יותר חשוב מה זה לכל הרוחות גלוק כ"ד ?

 

האמת הראשונה היא שאני הולך לכתוב לכם על אקדח שלא אהבתי אותו מהרגע הראשון שראיתי אותו וזה בסדר כי זה לא השתנה עד עצם היום הזה. 

 

האמת השנייה היא שלא חשוב כמה חזק אני אתעלם מהגלוק, הוא ישוב ויצוץ בכל פעם שהנושא של אקדחים יעלה באיזה שהוא מקום.  עוד לא הצלחתי להעביר הרצאה אחת או הדרכה אחת מבלי שנושא השיחה נדד בדרך כזו או אחרת לנושא אקדחי הגלוק. הם כאן אתנו וזה כפי הנראה עתה לתמיד.

 

האמת השלישית היא שעולם האקדחים לעולם לא ישוב להיות מה שהוא היה לפני הולדת הגלוק הראשון, גלוק 17.

 

והאמת הרביעית היא שאני סבור שמעולם לא היה אקדח שעורר כל כך הרבה חילוקי דעות בין אלו שמוכנים להישבע עליו אפילו בלי שהיד השנייה שלהם תהיה על התנ"ך ולעומתם כאלו שעצם המחשבה שאקדח מפלסטיק ימצא את מקומו בנרתיק שלהם גורמת לצמרמורת מלווה בבחילה שרק אקדח העשוי כולו מפלדה או במקרה חירום בלבד, לפחות אקדח בעל גוף העשוי מסגסוגת של אלומיניום, עשוי להעביר את תחושת הגועל שאוחזת בהם.

 

בתחילת שנות השמונים הצבא האוסטרי שחיפש אקדח חדש לחייליו.  הצבא רצה אקדח חדש רב כדורי בקוטר 9 מ"מ.  כמובן שאקדח זה צפוי היה לעבור מבחנים קשים שכללו גם ירי בתנאי קור קשים מאד ואפילו שלג. ואוסטריה החברה בברית נאט"ו גם חשבה על תנאי עבודה שונים מן היבשת נטולת האבק והחול.

 

חברת גלוק בבעלותו של גסטון גלוק האוסטרי שהתמחתה עד אז בייצור חלקי מתכת וחלקי ציוד מפולימרים של פלסטיק כבר השתתפה בעבר במכרזים של הצבא האוסטרי ואף זכתה בשלושה מהם לפחות.  האחד היה ייצור של את חפירה, כמו זה שהיה לנו בטירונות (הזקנים אני מתכוון, הזקנים). אותו את חפירה של גלוק היה בנוי כך שהחלק העיקרי היה עשוי מפולימר מתוחכם שהקל את משקלו וחלקו המתכתי היה מצופה בציפוי קשה ועמיד נגד חלודה שכך גם אם החייל האוסטרי שחפר שוחה בשלג באמצע השבוע לא נשאר שבת בבסיס כי את החפירה שלו לא החליד. 

 

המכרז השני היה לסכין לוחם לחייל האוסטרי שגם שילב בין אלמנטים מצופים ממתכת לבין חלקי פולימר פלסטי עמיד מאד. סכין זה משמש עד היום את הצבא האוסטרי וקיימים ממנו מספר דגמים.

 

אבל ראשון המכרזים היה דווקא מתחום אחר של הנשק, ייצור שפות התקפה של להבי הרוטור של הליקופטרים של חיל האוויר האוסטרי.  להבי הרוטור של המסוק עוברים בחלק מן המסוקים את מהירות הקול ופוגשים בדרכם הסיבובית כל מיני חלקיקים באוויר הפוגעים בהם בצורה קשה ומורידים מאיכות הטיסה באופן משמעותי.  חברת גלוק פיתחה שפות התקפה כאלו העשויות מפולימר פלסטי מתוחכם המוחלף בקלות ובעיקר זול מאד ופתרה את הבעיה.

 

כשהתפרסם המכרז לבחירת אקדח לצבא האוסטרי באמתחתה של גלוק הייתה הפתעה נוספת, סוכן מכס אוסטרי בשם בוביץ שהיה לו כבר תכנון מוכן לאקדח שחלקו התחתון, הגוף עשוי פלסטיק וחלקו העליון פלדה.  בוביץ שנאלץ במסגרת תפקידו במכס האוסטרי לשאת אקדח פלדה כבד שעות רבות, רצה להשיג את מה שכולם רוצים – משקל אקדח קל אבל עם הרבה כדורים ואכן היה לו את הפתרון.  אבל לא רק החומרים היו חדשניים, גם המנגנון של האקדח היה שונה, לא היה אקדח כזה לפניו ועדיין אין כזה אחריו חוץ מחיקויים שלו.

 

אגב, אקדח השטייר האוסטרי שיצא לשוק אך לפני כשנתיים גם הוא, על שני דגמיו, ה-M9 וה-S9 הם פרי תיכנונו של אותו בוביץ שבינתיים הספיק להסתכסך עם חברת גלוק וגם עם חברת שטייר.  שני דגמי השטייר החדשים הם שיפור ניכר מאד שעשה בוביץ על פני התכנון המקורי שלו שמוכר לנו כאקדח גלוק.

 

לגלוק היה סוס מנצח.  זה לא אקדח הפלסטיק הראשון כי ההקלר אנד קוך VP70  היה כבר לפניו. אבל כעת לגלוק היה אקדח רב-כדורי בגודל סביר שעובד בכל מצב ואת זה אף אחד לא יוכל לקחת לגלוק לעולם.

 

אקדחי גלוק עובדים בכל תנאי מזג האוויר, בכל תנאי הסביבה שאליהם יכול להיקלע צבא כל שהוא ויותר מזה, אורך החיים של אקדחי גלוק, כמו גם אקדחים בעלי גוף פולימרי אחרים, ארוך מאד.  בשנת 1990 ראיתי אקדח גלוק 17 מן הדגם המקורי שירה כבר 360,000 כדורים, הקנה שלו כבר היה נפוח ועדיין המקבץ שלו היה פחות מקוטר של "10 במרחק 50 מטר וזה מרשים לכל הדעות.  המספר האחרון ששמעתי על אקדח זה היה כ-500,000 כדור ועדיין ירה.

 

עובדה מעניינת נוספת לגבי אקדחי גלוק היא מידת החליפיות של החלקים.  מתוך 100 אקדחים מפורקים לתוך כלי קיבול אחד ,ניתן להרכיב 100 אקדחים עובדים ללא כל צורך בכלי נשקות או בהתאמות כל שהן, ראוי לציון ואת זה ראיתי בעצמי.

 

לאקדחי גלוק מנגנון שאינו בעל פעולה בודדת אך גם אינו בעל פעולה כפולה. לאקדח גלוק יש מנגנון אותו מכנה החברה safe action  כי אין לאקדח ניצרה חיצונית על הגוף או על המחלק כפי שמוכר לנו מאקדחים אחרים וכל מה שקיים היא לשונית קטנה על ההדק אשר תמנע בעיקר, אם בכלל, אולי ירי בטעות על ידי פיסת בגד או חלק מן הנרתיק שיכנסו אל שמורת ההדק.

 

הרעיון לחבר את דוושת הבלם לדוושת המאיץ לא הייתה עולה על דעתו של אף לא מהנדס רכב אחד ואינני מבין כיצד היא עלתה במוחו של מהנדס נשק.

 

החיבור הזה בין הניצרה אל ההדק לא ברור לי, אם שמתי אצבע על ההדק, מן הסתם, אם אינני בעל הרגלי בטיחות נוראיים, התכוונתי לירות וממילא לחצתי על ההדק וגם על אותה הנצרה כך שאינני מבין די הצורך את תפקידה.

 

למי שיבחר לשאת את האקדח במצב מספר 3 דהיינו עם מחסנית בהכנס בלבד, יש מחלק גדול ורחב בעל פסי דריכה עמוקים ונוחים לדריכה מהירה או לחילופין, למי שיבחר לשאת את האקדח טעון מלא במצב הדומה יותר למצב מספר 1 עם כדור בבית הבליעה אך ללא ניצרה חיצונית – ימצא כי בשני המצבים יש משהו שהיה שמור עד אותו הזמן רק לבעלי אקדח בעל פעולה בודדת - וזוהי לחיצת הדק אחידה למן הכדור הראשון ועד לאחרון.

 

שלא כמו באקדחים עם מנגנון הדק בעל פעולה כפולה, שלצורך הירי של הכדור הראשון שהיה בבית הבליעה, אם האקדח נישא במצב מספר' 2, שבהם יש לבצע סחיטת הדק קשה וארוכה מאד.

 

הדגם הראשון של גלוק, הגלוק 17, (הספרור נובע ממספר הדגם של מוצר כל שהוא במפעלי גלוק), היה בעל גוף חלק יחסית למעט מעט חספוס על פני הפלסטיק.  שני הצבאות אימצו בחום רב את האקדח זמן קצר לאחר צאתו לאור, אך גם לצבא האוסטרי וגם לצבא הנורבגי אחריו, התברר עד מהרה שהחספוס אינו מספיק ואינו מתאים לתנאי עבודתם, הן בידיים חשופות והן עם ידיים עטויות כפפות.  גוף האקדח היה ונשאר בעל מבנה המזכיר יותר קופסא מאשר משהו שתוכנן עבור כף יד אנושית.

 

הדור השני של אקדחי גלוק כבר עבר שיפור וקת האקדח חוספסה במבנה משבצות עמוקות מה שגרם כמובן לשיפור משמעותי באחיזה בעיקר עם ידיים רטובות או מזיעות.  בדור השלישי לאקדחים אלו כבר נוספו בליטות בחזית קת האקדח כך שבשקעים שנוצרו נכנסות אצבעות היד האוחזת.

 

דור מספר ארבע כבר משלב את מה שקיים היום כמעט בכל אקדח פולימרי חדש שיוצא לשוק ואף מוצא את מקומו בלא מעט אקדחים בעלי גוף פלדה או אלומיניום, מסילת אביזרים מסוג 'פיקטיני' על שם בסיס הציוד האמריקאי בו היא הומצאה.  מסילה זו מאפשרת הצמדת אביזרים טקטיים כגון פנס, ציין לייזר או יחידות משולבות של פנס בעל אור נראה, פנס בעל אור אדום אינפרה או לייזר נראה ולייזר אדום אינפרה וכולי.

 

אבל מה איתנו, אתם שואלים, מה עם כ"ד?

 

אחרי כישלונות כושר עצירה לא מעטים באירועי טרור תחילת שנות השבעים, מתועדים היטב, בחר שירות הביטחון לנטוש את אקדחי הברטה האיטלקיים בקוטר "0.22 בהם היו אנשיו חמושים עד אותה התקופה לטובת אקדחי ה-FN 9 מ"מ האגדי.  לא, הם לא היו הראשונים בעולם - הם הצטרפו לשורה ארוכה ומפוארת של כשבעים מדינות שאקדח ה-FN היה האקדח הרשמי שלהם של הצבא וכוחות ביטחון אחרים ולעניות דעתי זו הייתה החלטה נכונה מאד.

 

למטרת שירות הביטחון ה-FN היה אקדח אמין רב כדורי בקוטר שמתאים לחימה ועם חימוש נכון יכול אפילו בשורה הראשונה שלהם.  אקדחים אלו שירתו בשירות הביטחון ויחידות מיוחדות של הצבא עד אך לפני שנים ספורות מאד.  העיתונים היומיים, ובעיקר עיתונאים חסרי כל השכלה בתחום הנשק אבל עם חוש פטריוטי מפותח מאד מילאו דפים לא מעטים עם דיונים בנושא מדוע לא בחר השב"כ באקדחי היריחו 'הישראליים' ובחר דווקא אקדח אוסטרי לאנשיו.

 

אינני יודע עד היום מה היו כל השיקולים שבגללם בחר השירות לעבור לאקדחי גלוק, אבל אני כן סבור לעומת זאת שיש לקיים על זה דיון ציבורי.  מומחי נשק חיים לא רק במסגרות הרשמיות של המדינה וישנם לא מעטים מחוץ למערכת הביטחון שיכולים לחוות את דעתם בנושא.

 

שירות הביטחון אפיין את אקדחי הגלוק שיתאימו לצרכיו ומכיוון שלא הייתי שותף לדיונים אני נמנע מלהביע את דעתי. אינני מומחה לצרכיו של השב"כ אבל אני אולי מבין קצת בנשק. 

 

אגב, בשלב כל שהוא של מערכת הדיונים אף נשקל להזמין דגם מיוחד עבור ישראל עם ניצרה מופעלת אגודל חיצונית, דגם שלמיטב ידיעתי היה מיועד עבור השב"כ והימ"מ ומן הסתם היה "מתגלגל" גם ליחידות בטחון או יחידות צבאיות מיוחדות אחרות. 

 

עצם הוספת הניצרה על גוף הפלסטיק של האקדח היא סטירת לחי די מצלצלת לגישת התכנון הבסיסית של אקדחי הגלוק.  דהיינו כלי נשק שנישא מוכן תמיד בנרתיק עם כדור בבית הבליעה ומוכן לירי ללא הפעלת ניצרה למעט זו המצויה על ההדק עצמו, או לחלופין עם מחסנית ב'הכנס' וכל מה שנדרש כאמור היא שליפה ודריכה של האקדח.  באופן מסורתי בארץ אקדחים נישאים במצב מס' 3 – מחסנית בהכנס בלבד - למה לכל הרוחות מישהו צריך לכופף את ידיה של חברת גלוק לאחור ולגרום להם לשנות את המנגנון ולהוסיף נצרה? לי אין תשובה.

 

כמעט לכל האקדחים הקיימים בקטלוג של חברת גלוק יש אחים המצוינים באות C הגזורה מן המילה קומפנסטור.  מפצה הסטייה כפי שהוא מכונה בעברית הינו מערכת של שני חריצים בחלקו העליון של הקנה ושל המחלק והאמור להפנות לשם חלק מן הגזים הנפלטים מן הקנה בעת הירי לגרום לאקדח לקפוץ פחות כלפי מעלה בעת תהליך הרתע המתרחש לאחר הירי, ולעזור ליורה לשמור את האקדח על המטרה ולקצר את זמן ההחלמה מן הרתע והחזרה אל המטרה בין כדור לכדור.

 

האקדח בו בחר השירות לצייד את אנשיו שונה מן הדגמים הרגילים הנמכרים בחנות בארבעה דברים עיקריים.  האקדח מצויד בכוונות לירי לילה, שיפור חיוני אותו אני ממליץ בחום לכל בעל נשק לשים על האקדח שלו וגם כאן עם הסתייגות טכנית קטנה. אני על האקדחים שלי שם כוונות לילה כשהאחוריות זורחות באור כתום והקדמיות באור ירוק, זה יותר נכון מבחינה מבצעית בירי לילה.

 

לאקדח תפס מחסנית מוגדל ואינני מבין מה הצורך בזה.

 

לאקדח יש הדק המכונה בלשון המקצועית 'הדק מינוס' דהיינו נדרשת לחיצת הדק קלה יותר מן הסטנדרטית לצורך ביצוע לחיצה על ההדק ועם כזה אני מזדהה מאד שכן ככל שמשקל לחיצת ההדק יורד איכות הירי עולה ואיכות הירי והיכולת לפגוע זה כל מה שחשוב.  והדבר האחרון, האקדחים של שירות הביטחון על כל דיגמיהם השונים, גלוק 17 וגלוק 19 הקטן יותר הם מטיפוס C ועל זה אני חולק בכל יכולתי המקצועית.

 

ממדידות רבות שערכתי בדגמים שונים ומסדרות שונות בסדרות שונות של תחמושת אך תמיד ההשוואה נעשתה מאותה קופסת כדורים התברר לי שיש ירידה של בין 8 ל-11 אחוז במהירות הלוע בין אקדח מדגם רגיל לבין אקדח מקביל אליו דגם C וזה 'תענוג' שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו בעת הלחימה. 

 

אובדן המהירות יכול להוריד את יכולת העצירה של הקליע בצורה כל כך משמעותית, באחוזים ניכרים, עד כדי סיכון חייו של הלוחם.

 

אבל זוהי רק הנקודה הראשונה.  הפרסומת של חברת גלוק לאקדחים שלה מסדרת C היא הפרסומת הרעה ביותר שמישהו יכול היה לעשות לעצמו אי פעם.  משני חריצי מפצה הסטייה, מראה הפרסומת כיצד פורצות שתי להבות ענק שעושות בשעות החשיכה את שני הדברים שהיינו הכי פחות רוצים שיקרו לנו בזמן הלחימה, מחד נגרם לנו עיוורון לילה זמני ומאידך אין סיכוי שנראה את כוונות הללה שלנו שכל כך טרחנו והשקענו ושמנו על האקדח.

 

אני מניח שאת העובדה שאני לא מת על גלוק כבר הבנתם לבד ואני מניח שאת את זה שאני לא שותף לשמחה על ההחלטה של כוחות הביטחון להתחמש באקדח הזה, גם את זה הבנתם לבד.

 

אז בכל אופן אתם שואלים את עצמכם אז למה כולם כן קונים גלוקים בעולם?

 

אז א', לא כולם. אקדח הגלוק כבש בסערה את השוק האמריקאי וגרם לגופי ביטחון אמריקאים רבים לעבור לאקדחי הגלוק.  הגלוק הגיע לשוק האמריקאי בשיאו של תהליך שהחל בסוף שנות הששים כשמשטרת המדינה של אינדיאנה עברה לשימוש באקדחי 9 מ"מ חצי אוטומטיים במקום אקדחי התוף שהיו באופן מסורתי הנשק שבו היו חמושים שוטרי ארה"ב, ולא רק הם גם שוטרים רבים אחרים במדינות אחרות באירופה ובדרום אמריקה חומשו כך.

 

המשטרות הגיעו למסקנה המתבקשת מאליה שכוח האש אינו רק כושר העצירה של כדור נתון אלא גם כמות האש המצויה על גופו של איש החוק.  שוטר חמוש באקדח רב כדורי 9 מ"מ מ נושא על גופו כמעט פי שתיים ויותר כדורים מאשר אותו שוטר החמוש באקדח תופי.

 

הם גם מיד מצאו שזהו האקדח הקל ביותר לעבור אליו מאקדח תופי מועט כדורים לאקדח חצי אוטומטי מרובה כדורים.  לשניהם אין ניצרה לשניהם מהלך הדק ארוך וקשה ולחלק מן השוטרים אף שמו 'הדק פלוס' קשה יותר ומשטרת ניו יורק אף הגדילה לעשות וציידה את שוטריה באקדחי גלוק בעלי הדק קשה במיוחד שאף זכה לכינוי "הדק ניו יורק".  אז לא כל מה שמתאים למשטרה אמריקאית מיד מתאים גם למישהו אחר ונכון שכל העולם נוטה ללכת אחרי מה שעושים גופי ביטחון אמריקאים אבל במקרה הזה מאד התאים להם מנגנון הגלוק ביחס למנגנון האקדח שהם כבר היו כל כך רגילים אליו, אבל אנחנו אולי לא כל כך, כי אקדחי תוף מעולם לא היו פה הלחם והחמאה של עולם הנשק הישראלי.

 

ב', רבים מאלו שרצו אל חנויות הנשק להחליף את אקדחי הפלדה שלהם באקדחי גלוק מודרניים, גילו להפתעתם שאמנם האקדח קל ואמין מאד אבל גם קשה לירות בו יותר מאשר באקדחים קלאסיים עם הדק בעל מנגנון פעולה בודדת וגופי ביטחון רבים בעולם שנטשו את אקדחי הפלדה בעלי מנגנון הפעולה הבודדת גילו לאכזבתם שאחוזי הפגיעות באימונים ובקרב ירדו לעיתים בצורה קיצונית מאד וחזרו לאקדחי קולט 0.45 ואקדחי FN בקוטר 9 מ"מ ודומיהם כי אחוזי הפגיעה הם דבר שלא ניתן להתעלם ממנו ושלא לשכוח חס וחלילה את הרתע המורגש בזמן הירי שהוא גדול יותר מאשר באקדח כבד.

 

ג', אם לשכן יש סובארו GKLXSI טורבו אז לי לא יהיה ? לאן אנו נגיע ככה.

 

אין לי כל דרך לראות את תוצאות הסטטיסטיקה של אחוזי הפגיעות בשב"כ אם הייתה ירידה או לא.  אינני נוהג להתערב אבל אני מוכן להמר שאם לא הייתה ירידה שהיא מאד צפויה בגלל ירידת איכות ההדק, בוודאי שלא הייתה עליה באחוזי הפגיעה.  אם כל המטרה הייתה רכישת אקדח קל יותר אז המטרה בהחלט הושגה ועל השאר אני מוכן תמיד בצורה מקצועית כמובן להתווכח.

 

אז עכשיו אתם יודעים מהו גלוק כ"ד אבל מה הוא כ"ד עדיין לא וגם אני לא אז יש לנו המון מן המשותף.


הערות ותגובות

 

Home


מסמך זה מוצג כמות שהוא ללא ערבות או אחריות, מפורשת או משתמעת, בהתייחס למידע הכלול בו.  המחבר/ים מסיר/ים כל אחריות, משתמעת או אחרת, מכל אדם המעוניין על דעת עצמו לפעול או להסתמך על תוכן מסמך זה.


כל הזכויות שמורות © 2020