כתבה מקורית!שישה מדורי גיהינום

מקלע הגטלינג הומצא לפני כמעט 140 שנה, והוא עדיין חי ובועט בשדה הקרב.

למה, יש לכם רעיון יותר טוב מששה קנים שיורקים אש בבת אחת?

 

מאת:  אבי מור

 

מבוא

ישראל, שנת 2002.  חרטום ספינת הטילים של חיל הים חותך את המים, כשמרחוק לא ניתן אפילו לשמוע את רעש המנועים.  אבל על הסיפון, על רקע השמים, מזדקרת צלליתו של מקלע הוולקן מונחה המכ"מ.  ברגע שהוא יתחיל לעבוד, הדממה תוּפר והאקשן יתחיל.

כל מי שראה את הכלי הזה בפעולה, בין אם מסיפון הסטי"ל או מסיפונה של הזלדה הצה"לית הוותיקה, יודע שמדובר במפגן מדהים.  פשוט אי אפשר שלא להתפעל מכוח אש של 6,000 כדורים בדקה.  ששה קנים יורקים אש בבת אחת, אף לא אחד מהם מבזבז שנייה, וכל אחד מהם עושה פעולה אחרת: בשעה שאחד יורה האחר חולץ, פולט, טוען ושוב יורה, בעיקר יורה, וחוזר חלילה; בעיקר חס וחלילה אם אתה בצד הלא נכון של הר הגעש הזה.

נשמע כמו שיא הקידמה הצבאית? בהחלט.  אבל האמת היא שהוולקן - או לפחות אבי אבותיו, מקלע הגטלינג, הומצא לפני כמעט 140 שנה.

 

 

דוקטור ביריות

Gatlingד"ר ריצ'רד ג'ורדן גטלינג נולד ב-1818 במחוז הרטפורד שבצפון קרוליינה.  מגיל צעיר התגלה בו כשרון טכני יוצא דופן, ומכיוון שלא היתה לו שום בעיית פרנסה, אביו היה בעל מטעים עשיר, הוא התפנה להמצאות בתחום הטכני שזכו להצלחה רבה.  הוא גם למד רפואה, אבל מעולם לא עסק בפרקטיקה של המקצוע.

כבר בשנת 1844 רשם גטלינג פטנט על מכונה לזריעת אורז, שהותאמה מאוחר יותר גם לשתילת תבואה.  כעבור חמש שנים הוא הגה רעיון למערכות קציר מכאניות, המופעלות על ידי לחץ אוויר (פנאומטיקה), אבל כשסיפר על כך למנהל המטעים דחה אותו האחרון בטענה המוזרה שאולי מדובר בתגלית, אבל לא בהמצאה.  גטלינג, על כל פנים, צחק אחרון: לא מעט מהדגמים של מכונת הירייה שהמציא מאוחר יותר מופעלים בלחץ אוויר או חשמל.

מלחמת האזרחים האמריקאית, שפרצה בשנת 1861, השפיעה רבות על גטלינג.  ביקוריו בבתי החולים שאליהם זרמו אלפי הפצועים, גרמו לו להפנות את מרצו וכישרונו לתכנון כלי נשק שיכריעו את המלחמה ויגרמו להפסקת הקטל.

הדגם הראשון של גטלינג, נשק מופעל ידנית בעל ששה קנים שיורים ברצף, ירה לא פחות מ-200 כדורים בדקה, קצב אש שנחשב לחלום נשגב בימים בהם ירו ברובים ואקדחים נטעני לוע, בהם כל ירי חוזר גזל זמן רב.

ששה מקלעים ראשונים נבנו על פי תוכניותיו של גטלינג במפעל בסינסינטי, אבל אש שהוצתה בזדון כילתה אותם ואפילו את השרטוטים.  זה עיכב קצת את העניינים, אבל בסופו של דבר נבנה הנשק מחדש ובשנת 1865 הוא הוצג בפני גורמי צבא, שהזמינו 12 יחידות ראשונות במחיר של אלף דולר ליחידה.  באותה שנה, ב-9 במאי, נרשם הפטנט למקלע בעל ששת הקנים על שם ממציאו.  הקנים בדגם המקורי, אגב, היו מקוררי מים.

עד 1866 לא ראה גטלינג רווח, אבל שנה לאחר אותה הזמנה צנועה ראשונה כבר ביקש הצבא כמויות מסחריות של המקלע, בשני קליברים שונים (הנשק עבור הצבא יוצר במפעל קולט).

זאת היתה רק ההתחלה.  היום נמצא המקלע בעל ששת הקנים על סיפונן של "ספינות הנשק", אותם הליקופטרים שהומצאו בזמן מלחמת וייטנאם וסיירו מעל הג'ונגלים כשהמקלע מציץ מדלת הצד.  כוחות נ.מ ברחבי העולם משתמשים בו בקוטר 20 או 30 מ"מ בגרסה מונחית מכ"מ, וכך גם מטוסים, מסוקים וספינות קרב.

ד"ר גטלינג הלך לעולמו ב-1903, אבל לא נשכח עד היום: המשחתת האמריקאית שמספרה 671DD  נושאת בגאווה את שמו (USS Gatling).  סמל המשחתת, איך לא, הוא מקלע הגטלינג המקורי.

 

 

יום הולדת עם בריג'יט

מקלעי הגטלינג נמצאים היום בפעילות במדינות רבות.  יש אפילו עמותות שהוקמו לזכרו של ד"ר גטלינג; חבריהן נפגשים ויורים במקלעים המיוצרים על פי הדגמים המקוריים.  אבל אין ספק שהמחווה הנאה ביותר לה זכו הד"ר והמצאתו באה דווקא על מסך הקולנוע.

בשנת 1965 הזמין הבמאי לואי מאל שתי שחקניות יפהפיות, בריז'יט ברדו וז'אן מורו, לשחק בסרטו "ויוה מריה".  שתיהן מופיעות בתפקידים בעלי שם זהה, מריה; שתי המריות הן רקדניות וזמרות ברים, שבשלב מסוים של הפנטזיה הפרועה הזאת ממציאות את הסטריפטיז.

הסרט הפך להצלחה גדולה, אבל אנחנו כאן בשביל לדבר על נשק, לא על תולדות הקולנוע.  ובהקשר הזה אי אפשר לשכוח את רגעי ההנאה השפוכה על פניהן של שתי הגרציות הצרפתיות כשהן משתעשעות בירי עם הגטלינג, שהומצא בדיוק מאה שנה קודם לכן.  לא ברור אם מאל ידע שמדובר ביום הולדת עגול, ובכל זאת -  איזה יופי של יום הולדת.

 

 

פורסם לראשונה בירחון בבלייזר מס' 8, מרץ 2002.

 

הערות ותגובות

 

 

Gattling in Vietnam

 

מקלע גטלינג בפעולה בוייטנאם.  תאריך לא ידוע.

 

 

Home


מסמך זה מוצג כמות שהוא ללא ערבות או אחריות, מפורשת או משתמעת, בהתייחס למידע הכלול בו.  המחבר/ים מסיר/ים כל אחריות, משתמעת או אחרת, מכל אדם המעוניין על דעת עצמו לפעול או להסתמך על תוכן מסמך זה.


כל הזכויות שמורות © 2004