כתבה מקורית!קולט הכבוד

 

 

לאור העובדה שאקדחים ספורים בלבד הצליחו לעבור את מחסום המאה הקודמת ולהמשיך את חייהם על פסי הייצור - קולט 45. נראה היום כמי שמידת הפופולאריות שלו רחוקה עדיין מהשיא.

 

 

 

כתב וצילם: אבי מור

 

מבוא

רוצים לחזור כמעט מאה שנה לאחור, ועדיין לעסוק במשהו קלאסי-אקטואלי? בואו נדבר על קולט 45.  לא זה של ג'ון ווין, ולא של ביל קרטר.  אלו הם אקדחי תוף פעולה בודדת, מתקופת המערב הפרוע.  אנחנו מדברים פה על קולט Government Model של צבא ארה"ב זה שבפועל משתמשים בו כבר תשעים שנה.  זהו המכונה בצבא האמריקאי 1911 A1.  תחילתו של הסיפור בראשית המאה הקודמת כשהאימפריה הספרדית ששלטה על חלקים נרחבים בדרום מזרח אסיה הלכה והתפוררה מול האמריקאים שפלשו לפיליפינים.  האמריקאים - בתפקידם המסורתי כשוטר העולמי - ידעו שעם עזיבת הספרדים תפרוץ מלחמת שבטים עקובה מדם בקרב האוכלוסייה ש-80% אחוז מתוכה היו מוסלמים (היום כ- 85% מהאוכלוסייה הם נוצרים).

 

לוחמי שבטי המורי שחיו בג'ונגלים, היו חמושים בכידון קצר – בולו - שלוחם מאומן היה יכול להרוג באמצעותו את אויבו במכה אחת וללא מאמץ.  רובים כבר היו קיימים באותה תקופה, אולם השימוש באבק השריפה היה פרימיטיבי וחייב קנה ארוך כדי להשיג עוצמה ומהירות לוע גבוהים.  דבר זה הקשה על התנועה בסבך הג'ונגל.  הפתרון המתבקש להגנה בפני לוחמי המורי היה לשאת סכין ג'ונגלים (Machete) ביד אחת ואקדח ביד השנייה.

 

לוחמי המורי, שניזונו בעיקר מקני-סוכר, לא תמיד היו צמודים למציאות.  שכן קני הסוכר שתססו בחום ובשמש, התמלאו אלכוהול, וגרמו ללוחמים את כל מה שאלכוהול גורם כשהוא זורם במחזור הדם.  אולם מה שבהחלט שיחק לטובתם היה סף הכאב הגבוה, שבעצם נבע אף הוא מעודף אלכוהול בדם.  הלוחמים האמריקאים היו מצוידים באקדח תופי עם שישה כדורים, בקוטר 0.38, משהו קרוב מאד לכדורי 38 ספיישל של ימינו אם כי בעוצמה ירודה.  האמריקאים התקדמו במעבה הג'ונגלים והיו חשופים ללוחמי מורי חמושים בכידון בולו ששעטו לעברם בצעקות פרא וניסו לדקור אותם למוות.  האמריקאים ירו ופגעו אך המורים לא נבלמו, המשיכו בריצת האמוק כשהם פצועים ובמקרים רבים הצליחו לפגוע ולהרוג חיילים אמריקאים.

 

 

כושר עצירה

בנסיבות אלה נולד לראשונה הביטוי: כושר עצירה, או במקור: STOPPING POWER, דהיינו יכולתו של קליע לבלום את התוקף ללא קשר אם בסופו של דבר הוא ימות.  הגדרות כושר העצירה סוכמו בעקבות סדרת ניסויים שנקראה מבחן תומפסון ושפורטה ב"חוברת של ג'וליאן הטצ'ר לכושר עצירה".  הייתה זו אחת מסדרות הניסויים האכזריות בהיסטוריה שכן היא נוסתה על מקסיקנים חיים.  אחת המסקנות הראשונות במבחן הייתה שיש לפתח כדור אקדח בעל קוטר גדול יותר: שטח פנים רחב ומהירות מינימאלית של 800 רגל בשנייה.  על רקע זה כדאי לאזכר שכל סוגי החימוש הקיימים היום החלו להיווצר בסוף שנות השישים של המאה הקודמת.

 

צבא ארה"ב יצא אז במכרז פתוח לאקדחי תוף חילופיים ואחת הניגשות למכרז הייתה חברת קולט הידועה כשמאחוריה המתכנן ג'ון מוזס בראונינג.  היום נחשב בראונינג לאביהם-יוצרם של כשבעים כלי ירייה שונים שבחלקם משתמשים עד היום.  ביניהם ניתן למנות את אקדח 9 מ"מ F.N תוצרת בלגיה (שמו המדויק HP-35), רובה הצייד החצי אוטומטי AUTO 5 (הידוע יותר בכינויו בארץ אבו-חמסה, בשל חמשת הכדורים שבשחלה), מקלע כבד 0.5 המצוי בשימוש בצה"ל (עם כדורי 0.50 BMG) ורובה הוינצ'סטר המוכר מהמערבונים.

 

 

כוכב המלחמות

אקדח קולט .45 כיכב בהרבה מלחמות בהן היה מעורב הצבא האמריקאי - החל משתי מלחמות העולם, מלחמת קוריאה, מלחמת וייטנאם ועוד עימותים קטנים ומקומיים.  רק בשנת 1984 נכנעה ארה"ב לדרישת כוחות נאט"ו והחליפה את הקולט לברטה 92FS בקוטר 9 מ"מ.  אולם כוחות מיוחדים בצבא ובמשטרה בארה"ב עדיין משתמשים בקולט 45, ביניהם אפילו ב- FBI.

 

לקולט שיבעה כדורים במחסנית המקורית אותה תכנן בראונינג.  בשנות השבעים כאשר החלה הנהירה אחר אקדחים רב כדוריים וגם המשטרות עברו ברובן לאקדחים בעלי פעולה כפולה (קולט .45 הוא אקדח פעולה בודדת) - ירד הקולט מעט מגדולתו אך לא איבד אפילו מילימטר אחד מהפופולאריות שלו בקרב אנשים פרטיים ומומחי אקדח מכל העולם.

 

כאשר תחת ממשלו של קלינטון חוקק לפני מספר שנים חוק האוסר למכור לציבור אקדחים המחזיקים יותר מעשרה כדורים במחסנית, זכה הקולט .45 לתחייה מחודשת.  רבים סברו שאם כבר אסור למכור אקדח רב כדורי אז כדאי להצטייד באקדח מעולה עם 9-8 כדורים (או אולי אפילו 10 כדורים אם המחסנית בולטת קצת).  במיוחד אם מדובר באקדח שהוכיח עצמו מבחינת אמינות ויכולת לעצור תוקף.

 

עד היום הקולט .45 מיוצר על ידי יצרנים רבים במספר לא מבוטל של גרסאות.  בזמן מלחמת העולם השנייה האנגלים קיבלו סיוע מלחמתי רב מאד מהאמריקאים, כך שאקדחי הקולט .45 היו מצויים גם בידיי החיילים הבריטיים ששירתו בארץ בתקופת המנדט.  האנגלים מתוך גאווה פטריוטית סימנו כל פריט אמריקאי כ-NOTENGLISHMAKE, בין השאר כדי להזדכות על הציוד בתום המלחמה.  אולם רבים מאקדחים אלו מצאו את דרכם לידיים יהודיות.

 

 

שיפורים חיוניים

לקולט .45 ניתן להכניס שיפורים רבים התורמים למהירות ואיכות התפעול שלו.  פקמאייר, הבעלים והמייסד של החברה הקרויה על שמו והידועה בעיקר בשל קתות הגומי שהיא מייצרת לאקדחים רבים – מנה פעם שמונים שיפורים שניתן לעשות באקדח ושמהם רק ארבעה חיוניים מאד.

 

הכוונות המקוריות שתכנן בראונינג אינן נוחות לירי לחימה מהיר, וניתן די בקלות להחליפן בכוונות גבוהות ונוחות לירי.

את משקל הלחיצה על ההדק ניתן לכוון כך שיהיה קל וקצר ויאפשר ירי מהיר ומדויק.

האקדח תוכנן ונבנה לנשיאה עם כדור בבית הבליעה ופטיש דרוך ונצור.  התברר שניצרה מוגדלת מאפשרת ירי מהיר בשעת סכנה.

שיפור הזנה על ידי טיפול בפתח בית הבליעה ולעיתים גם במחסניות כך שניתן יהיה להשתמש בתחמושת מודרנית הלו פוינט עצמית.

החלקים והשיפורים לאקדח זה מזינים יצרנים רבים בעולם.  לאקדח יש חיקויים אין ספור, אפילו בסין ולאחרונה הוא רושם פופולאריות שלא ידע מעולם.

 

בתקופת מלחמת העולם השנייה יוצרו על ידי חברת קולט – בשיתוף עם עוד שישה יצרנים שקיבלו היתר זמני - 2.5 מיליון אקדחים.  סביר להניח שכיום מצויים בעולם יותר מ-20 מיליון אקדחים כאלו, מבלי לקחת בחשבון את פרה אורדננס, אקדחים רב כדוריים המבוססים על התכנון המקורי של בראונינג ומיוצרים לאו דווקא מפלדה קלאסית, אלא גם מאלומיניום ואפילו פלסטיק.

 

הקולט המקורי הוא כבד – 1.2 ק"ג כשהוא טעון.  הוא גם ארוך – קנה של 5 אינץ'.  לאחר מלחמת העולם השנייה השיקה קולט לראשונה גרסה קלה יותר – קונמנדר - עם קנה באורך 4 ורבע אינץ', וגוף מאלומיניום.  לאחר מכן, בגלל ביקוש לאקדח דומה עם גוף פלדה, יצרה קולט את קומבט קומנדר הקל, כאשר הדגם הראשון זכה לשםLIGHTWEIGHT COMMANDER.

 

בתחילת שנות השמונים השיקה קולט דגם עוד יותר קטן – דגם אופיסרסי – בעל גוף של פלדה רגילה, אלומיניום ונירוסטה עם קנה של 3.5 אינץ'.  לאחריו החלו חברות אחרות לייצר חיקויים בגרסאות שונות.  אם חיקוי הוא מחמאה – הרי שקולט 45 קצר יותר מחמאות מכל אקדח אחר בעולם.

 

 

אמינות ללא מתחרים

כיום ניתן לומר שהפופולאריות של כלי הנשק שתכנן בראונינג, נבעה משני היבטים.  ההיבט הראשון הוא שכלי הנשק הם אמינים מאד ופועלים גם בתנאי מלחמה כשטיפול והתחזוקה מועטים.  ההיבט השני הוא הנדסת אנוש.  כלי הנשק של בראונינג ובעיקר האקדחים - יתאימו ל- 95% מהאנשים שיחזיקו אותם ביד, ולא יזדקקו לשינוי או לשיפור בנשק.

 

לאמינות של קולט אין כמעט אח ורע בעולם הנשק ובעיקר בעולם האקדחים.  האקדח יעבוד בתנאי לכלוך, חול, בוץ ואפילו מתחת למים.  התקלות והמעצורים הם מועטים ורק לעיתים רחוקות ידרשו חלקי חילוף.  ניתן להביא את האקדח למצב של ירי מדויק ברמה תחרותית, ויש אף גרסת GOLD CUP המיועדת במקורה לתחרויות דיוק.

 

לאור העובדה שאקדחים ספורים בלבד הצליחו לעבור את מחסום המאה הקודמת ולהמשיך את חייהם על פסי הייצור - קולט .45 נראה היום כמי שמידת הפופולאריות שלו רחוקה עדיין מהשיא.  עוד ועוד יצרנים מצטרפים למשפחת יצרני האקדח על דגמיו וסוגיו – אבל המפעל המקורי של חברת קולט – עומד כנראה לסגור את שעריו סופית בקרוב.

 

אישית אני בעלים גאה של שני אקדחי קולט.  האחד הוא דגם Government מקורי של הצבא האמריקאי, אותו רכשתי לפני כ- 20 שנה.  לאחר שיפורים שהכנסתי בו הוא יורה בקליבר המקורי של 9 מ"מ ודרך מערכת הסבה מקורית של קולט בקוטר 0.22.  האקדח השני הוא דגם קומנדר-קל שרכשתי לפני כ-15 שנה והמשמש אותי כמעט יום יום בנשיאה להגנה עצמית.  האקדח שטוח מאד, קל מאוד, גופו עשוי אלומיניום והוא אינו ארוך במיוחד – קנה 4 ורבע אינץ'.  הוא קל מאד לנשיאה במצב מוסתר לכל מקום, מדייק להפליא ואמין בצורה יוצאת דופן.  גם המחסניות שלו דקות מאד – חד טוריות, בעלות 7 כדורים. למעשה לא פגשתי עד היום מחסניות בנות 8 כדורים אמינות מספיק, כדי שאשתמש בהן.  גם מחסניות נוספות קל לשאת כשהן מוסתרות על בנרתיק מתאים.

 

 

 

 

פורסם לראשונה בכתב העת מוגן.

 

הערות ותגובות

 

 

 

 

 

Home


מסמך זה מוצג כמות שהוא ללא ערבות או אחריות, מפורשת או משתמעת, בהתייחס למידע הכלול בו.  המחבר/ים מסיר/ים כל אחריות, משתמעת או אחרת, מכל אדם המעוניין על דעת עצמו לפעול או להסתמך על תוכן מסמך זה.


כל הזכויות שמורות © 2009