כתבה מקורית!טיסה 547 לא ממריאה

איך הוביל ניסיון התנקשות בשארל דה-גול לאחד הכישלונות המפוארים בתולדות תעשיית הנשק, ואיך זה קשור לתושבי יהוד?

"סמית אנד ווסון" מודל 547, סיפור מהחיים

 

מאת:  אבי מור

 

מבוא

22 באוגוסט, 1962.  פריז, שעת בוקר מוקדמת.  ברחובות עטויי הערפל נעה שיירת מכוניות שבמרכזה סיטרואן DS שחורה, חלונותיה מכוסים בווילונות.  בתוכה יושב בנחת גיבור מלחמת העולם השנייה הנערץ, הגנרל (מיל') שארל דה-גול, נשיא צרפת.  הוא לא מעלה בדעתו שממש באותם רגעים מתכננים מתנקשים את מותו.

חודש לפני כן נסוגה צרפת מאלג'יר, ולא מעט לאומנים האשימו את דה-גול בתבוסתנות.  ארגון בשם  Organisation De L'armee Secrete-  OASהחליט לנקום.  קבוצת מתנקשים תחכה באחת הפניות, וברגע שהשיירה הנשיאותית תעבור שם תיפתח עליה אש אוטומטית.  חשוב לזכור שמכוניות ממוגנות לא היו אז אפילו בגדר חלום, כך שהצלחת המבצע נראתה כמעט מובטחת.

מה שהמתנקשים לא לקחו בחשבון הייתה נאמנותה של קבוצת המאבטחים שליוותה את דה-גול לכל מקום.  זו הייתה מורכבת מאנשים שהלכו איתו כצל מאז שהיה איש צבא, והיו מוכנים להקריב למענו את חייהם.  הפעם הם כמעט נאלצו לעשות את זה.

השלב הראשון עבד לפי התוכנית: באחד העיקולים נפתחה אש אוטומטית רצופה על השיירה.  אבל עכשיו הכול השתבש מבחינת המתנקשים.  שומרי הראש המתורגלים מילטו את הנשיא, והמאבטח האישי שלו יצא מהרכב ופתח באש לעבר המתנקשים.  הוא חיסל אותם באש מדויקת מאקדחו.  הנשיא לא נפגע, והסיטרואן דהרה למקום מבטחים.

קשה לדעת מה הייתה המחשבה הראשונה שחלפה בראשו של הנשיא אחרי הירי, אבל ברור מה הייתה המחשבה השנייה: "את האיש הזה, שאני חייב לו את חיי, שמלווה אותי מאז שהייתי חייל -  אני הופך לכוכב".  וזה בדיוק מה שקרה.  דה-גול הפך את המאבטח הנאמן לסמכות העליונה בכוחות הביטחון הצרפתיים בכל הקשור לאבטחה, נשק ותחמושת.  זה היה הרגע שבו נטמן הזרע לאחד מהכישלונות המפוארים בהיסטוריה של תעשיית הנשק: ה"סמית אנד ווסון" מודל 547.

 

 

קץ הפטריוטיזם

משטרות צרפת השונות (ויש הרבה כאלה) היו חמושות מאז ומעולם בנשק ובתחמושת צרפתיים.  זאת הייתה גישה פטריוטית, אבל לא ממש עניינית: בדרך כלל היו אלה כלים מיושנים ולא יעילים.  עם זאת, הצרפתים תמיד ראו באמריקאים את המומחים הגדולים בעולם לנשק ולתחמושת -  הם רק לא הודו בזה בקול רם.  זה עמד להשתנות.

בסוף שנות ה-60, כשהוחלט לבחור נשק ותחמושת חדשים לשוטרים ולמאבטחים, לא היה ספק שבעל הדעה האמיתי יהיה מיודענו המאבטח.  התעלמות ממנו פירושה חשבון פתוח עם האישיות הראשונה במעלה במדינה, ואת זה אף אחד לא רצה.

בשנים אלה הייתה עדיין המשטרה האמריקאית חמושה באקדחי תוף (המעבר לאקדחים חצי-אוטומטיים הגיע רק בשנת 1967), וכשהמאבטח הנשיאותי נשאל לדעתו על אופי נשק העתיד של כוחות הביטחון הצרפתיים, הוא לא היסס להשתמש בגישה האמריקאית כמודל.  "האקדח הבא שלנו יהיה אקדח תופי בעל פעולה כפולה", הוא הכריז, "אבל בקוטר 9 מ"מ.  אמר -  ולא ידע מה אמר.

להצעתו לא היה תקדים, והוא בוודאי לא שיער לאיזו צרה טכנית הוא גורר את עולם הנשק.  חשוב להבין שה-9 מ"מ תוכנן ככדור הנורה מנשק אוטומטי המוזן ממחסנית, לא מאקדח תופי.  לתרמילים של כדורי אקדח תופי יש כרכוב בולט המאפשר לחלוץ אותם מהתוף; לכדורים של אקדח חצי-אוטומטי יש כרכוב פנימי שעליו נתפסת השן החולצת.  בקיצור, שני עולמות שונים בתכלית.

זה לא הרתיע את ממשלת צרפת מלפרסם מכרז בינלאומי לייצור האקדח המהפכני.  אף חברה צרפתית לא הרימה את הכפפה, אבל מעבר לים הגיעה הצעה לאקדח אחד שכן ענה על דרישות המכרז: הסמית אנד ווסון מודל 547.

סמיט אנד ווסון הצליחה לפתור את הבעיה בדרך מקורית מאד.  שושנת החליצה המצויה במרכז התוף היה בעל מנגנון של שש שיניים שהיו נפתחות כמו עלי כותרת של פרח בשעה שלוחצים על מוט המחלץ.  השיניים היו דוחפות את התרמילים החוצה מן התאים ומפנות את המקום לכדורים טריים שיבואו במקומם. 

מנגנון חדשני זה נבנה תוך שימוש באחת מסגסוגות המתכת האקזוטיות ביותר על כדור הארץ: COPPER BERILIUM  הנמצאת בשימוש נרחב בעולם התעופה, בעיקר במטוסי סילון ובמטוסי קרב.  מדובר במתכת בלתי מחלידה, המשלבת משקל סגולי נמוך עם קפיציות גבוהה.  נשמע מבטיח -  אבל ה-547 לא קיים.

 

 

יורה, אבל מסרטן

למה עבר ה-547 מן העולם? למה גם כיום אין עוד אקדח דומה לו? ובכן, יש לכך שתי סיבות טובות.  ראשית, מפני שהתברר כי ברגע שמעבדים את ה- COPPER BERILIUM בעיבוד שבבי, נפלט ממנה גז מסרטן קטלני במיוחד.  ושנית, מי בכלל צריך אקדח תוף שיורה כדורים של אקדח חצי-אוטומטי? אם אתה מאמין שכדור 9 מ"מ הוא הכדור בשבילך, יש מספיק אקדחים חצי-אוטומטיים מצוינים שיורים אותו.

בשלב מסוים תפסו את זה גם הצרפתים.  אחרי שהזמינו מסמיט אנד ווסון 13 אלף יחידות של ה-547, הם לא קנו אף אחת מהן, והשאירו את החברה עם התוף ביד.  בסופו של כל התהליך הם חמושים כיום באקדח ברטה 92F בקוטר 9 מ"מ.  לסמיט אנד ווסון , מצדה, לקח שנים להיפטר ממלאי ה-547, והאקדח הפך לקוריוז בהיסטוריה של הנשק - לא ממש פריט אספני, אבל בהחלט סיפור טוב לנכדים.

ובלי נקודה יהודית הרי אי אפשר.  לפני כמה שנים רצתה התעשייה האווירית להקים ביהוד מפעל לעיבודCOPPER BERILIUM .  הדבר נודע לרשויות איכות הסביבה, שהודיעו ליזמים כי המפעל יקום על גופתם המתה -  ולא על גופותיהם של תושבי יהוד.  היזמים הבינו לאיזה שדה מוקשים הם כמעט נכנסו, וירדו מהרעיון.  הנה, הרווחתם עוד סיפור לנכדים.

 

פורסם לראשונה בירחון בבלייזר מס' 7, פברואר 2002.

 

 

 

הערות ותגובות

 

 

"סמית אנד ווסון" מודל 547

 

 

 

Home


מסמך זה מוצג כמות שהוא ללא ערבות או אחריות, מפורשת או משתמעת, בהתייחס למידע הכלול בו.  המחבר/ים מסיר/ים כל אחריות, משתמעת או אחרת, מכל אדם המעוניין על דעת עצמו לפעול או להסתמך על תוכן מסמך זה.


כל הזכויות שמורות © 2004